במקביל לפרסומים ביפן על כך ששנת 2020 היתה השנה החלשה ביותר מבחינת הכנסות בקופות הקולנוע זה שנים רבות (מה שאומר שבתי הקולנוע היו פתוחים רוב הזמן, גם אם בתפוסה נמוכה, לא כמו, אהמ, אצלנו), התפרסמו ביפן אתמול גם המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע של יפן לשנה זו. כיאה למדינה חשובה בשטח הקולנוע, צללתי לרשימת המועמדויות, ובעזרת לא מעט גוגל טרנסלייט הצלחתי להרכיב את הפוסט הזה שסוקר את הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות שם ביפן, ואלו הם:
פוקושימה 50 (Fukushima 50) – סטסורו ווקאמאטסו
הסרט הפותח את הרשימה הוא פרויקט קולנועי שכנראה מנסה ללכת בעקבות סדרת הטלוויזיה (המצוינת) "צ'רנוביל", אבל לפי הביקורות שקראתי, הוא כושל. האירוע שהסרט הזה מתייחס אליו התרחש ב-2011, כאשר רעידת אדמה חזקה גרמה לגל צונאמי אדיר שבתורו גרם לאסון גרעיני בכור בפוקושימה. הסרט הזה אמור להיות דוקו-דרמה בהובלת קן וואטאנבה (שחקן יפני שמוכר גם במערב, למשל מ"התחלה" של כריסטופר נולאן), אבל לפי הטריילר, מדובר יותר בסרט אסונות סטנדרטי, מרשים אמנם, אבל גם כזה שמשאיר טעם רע, כי לא מדובר כאן על פנטסיית סוף העולם, אלא על אירוע אמיתי בעל השפעות ארוכות טווח שעלה (ועוד יעלה) בחיי אדם.
"פוקושימה 50" מועמד ל-12 פרסי אקדמיה ביפן: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה, עריכה, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.
קולו של החטא (罪の声) – נובוהירו דוי
הסרט הזה מבוסס על ספר באותו שם, שבתורו מבוסס על תיק חקירה אמיתי משנות ה-80 שמעולם לא נפתר. גיבור הסרט הוא עיתונאי השוקד על פיענוח חקירה שנשארה פתוחה מאמצע שנות ה-80. מדובר בפרשת סחיטת כספים שממנה סבלו כמה חברות ייצור ממתקים. החשודים העיקריים בסחיטה היו כמה מחברות המזון הגדולות ביפן. שיטת הסחיטה היתה איומים שבוצעו ע"י שליחת קלטות טייפ, ולכן היה קושי להוכיח את זהות הסוחטים. אחת מהקלטות מוצאת את דרכה לידיו של העיתונאי, והוא פותח את החקירה, למעלה מ-30 שנה לאחר האירועים. במקביל הסרט מספר על גבר צעיר בחלק אחר של יפן. הוא נובר בעזבונו של אביו המנוח, ומוצא קלטת טייפ…
הטריילר קצבי והיסטרי (ולא מתורגם), מה שרומז לסרט מתח ואולי אפילו אקשן, אבל יש כאן גם רמזים לעומק רגשי, לגילויים שיטלטלו את עולמן של הדמויות הראשיות, ויעמתו אותן עם האמת לגבי האנשים הקרובים אליהם ביותר. יכול להיות סרט מעניין.
"קולו של החטא" מועמד גם הוא ל-12 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקן, 2 שחקני משנה, צילום, עריכה, תאורה, עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.
געגועים לטורה-סאן (男はつらいよ お帰り 寅さん) – יוז'י יאמאדה
הסיפור מסביב לסרט הזה מרתק, ואולי נחוץ להבנה שלו למי שאינו מכיר: יוז'י יאמאדה הוא במאי ותיק ומפורסם מאוד ביפן. השנה, אם הכל יעבור בשלום, הוא יחגוג יום-הולדת 90. בין השנים 1969-1996 הוא יצר סדרה ארוכה מאוד של סרטים המוכרת ביפן כסדרת טורה-סאן. הסדרה מנתה 48 (ארבעים ושמונה!) סרטים, כאשר כמעט את כולם ביים יאמאדה (בקצב ממוצע של שני סרטים בשנה, הופצו מסחרית בעונות החגים). להבנתי, מדובר על מעקב אחרי דמות של גבר (טורה-סאן, מן הסתם), איש פשוט שסובל מחוסר מזל בשטח הרומנטי. בכל אותם סרטים גילם את דמותו של טורה-סאן אותו שחקן. ב-1996 נפטר השחקן הזה (שמו היה קיושי אצומי). עם מותו הגיעה לסופה סדרת הסרטים האהובה והמצליחה כל כך ביפן. יאמאדה ביים רק עוד סרט אחד לסיכום הסיפור, ואז עבר לסרטים אחרים (חלק מסרטיו הופצו גם בישראל, והתגלו כרגישים ויפים. "הלהב הנסתר", למשל). ב-2019, לציון חמישים שנה לצאת הסרט הראשון בסדרה, ביים יאמאדה את הסרט ה-50 בסדרה. להבנתי, העלילה נודדת לשארי בשרו של טורה-סאן, כאשר צילומי ארכיון של קיושי אצומי מוצגים בסרט בקטעי פלש-בק של הדמויות הנזכרות בטורה-סאן.
"געגועים לטורה-סאן" (טריילר) מועמד ל-10 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה, צילום, עריכה, תאורה, עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.
ברבור חצות (ミッドナイトスワン) – אייג'י אוצ'ידה
זה יכול להיות סרט מעניין. סיפור על טרנסג'נדרית שנולדה כגבר וחיה כאישה. מצבה המיוחד והיחס של החברה אליה גורמת לה לבדידות ולחיים מרוחקים מקשרים אנושיים, ואז נסיבות החיים מזמנות לה חברה בדמותה של נערה צעירה שהיא גם קרובת משפחה רחוקה. כך, פתאום, היא מתחילה לדאוג לחייה של מישהי אחרת. ולפי הטריילר היפה, היא גם לוקחת אותה לשיעורי ריקוד (אני מניח שזהו הברבור משם הסרט). מי אמר שטרנסג'נדרים לא יכולים להיות מורים לחיים?
