פרסי גויה 2021: הזוכים

ובסוף הטקס עלתה על הבמה אשה נאת מראה אך לא מוכרת, לבושה בשמלה יפה ומכובדת, הציגה את עצמה, ואז אמרה: אני אחות בבית חולים, ואני נמצאת כאן כדי להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר.

אכן, זהו העולם בו אנחנו חיים בשנה האחרונה. עולם שהעביר את כל תחומי חיינו דרך מערבל לא נורמלי, ואנחנו כבר לא אותם אנשים. עכשיו השעה 2 וחצי בלילה שעון ישראל. לפני כשעה הסתיים טקס חלוקת פרסי הגויה של האקדמיה הספרדית שהתקיים הערב במלאגה שבספרד. בתחילת הערב עלה אל הבמה אנטוניו בנדרס ונאם נאום רגשני מעט, ואחריו הוא ביקש לכבד את קורבנות הקורונה בדקת דומיה. באולם עצמו לא היה קהל בכלל. האנשים היחידים שהיו נוכחים שם הם חברי התזמורת הפילהרמונית (וגם כמה אנשים טכניים. כולם היו עם מסכות). הטקס הספרדי השנה נשא נימה מלנכולית משהו, בהתאם לזמנים המשונים בהם אנחנו חיים, ועם זאת, עצם קיום הטקס הביא עימו, בכל זאת ולמרות הכל, תקווה שקטה ומהוססת לעתיד טוב יותר. כי אם הקולנוע, והאמנות בכלל, שהיא הלב והנשמה שלנו, אם הם ימשיכו לספר את הסיפור שלנו, אז הסיפור הזה שלנו ימשיך גם הוא לחיות.

העיצוב האמנותי של הטקס היה מרהיב ועם זאת שקט וצנוע בצבעים חמים, והקירות שעל הבמה היו בעצם סוג של וירטואלים. מעין הולוגרמות שעליהן הוקרנו כל מסכי הזום של עשרות המועמדים. היו גם כמה שירים והופעות, אבל בסוף כל שיר שכזה הגיע גם הרצון למחיאות כפיים. ואין קהל. הדבר היחיד שהתקרב לכך הוא רגע הענקת פרס הגויה של כבוד לאנחלה מולינה הותיקה. את הענקת הפרס הזה ליוותה הופעה של להקת פלמנקו, וזו, כידוע, מלווה במחיאות כפיים כחלק אינטגרלי מההופעה. להענקת כל שאר הפרסים עלו אל הבמה מגישים שונים, עמדו על כוכבים שהודבקו על הבמה כדי שיסמנו להם את המקום הבטוח והנכון שהותאם להם מבעוד מועד, ואז הם אמרו למצלמה: המועמדים הם…והפרס מוענק ל…

והשמחה בזום היתה גדולה. לא שלמה, כי אין קהל, אבל שמחה בכל זאת היתה. את רשימת המועמדים סקרתי כאן לפני כחודש וחצי. את הפרסים חילקה האקדמיה הספרדית פחות או יותר שווה בשווה בין כל המועמדים המובילים:

אדו (Adú), סרט שמרכז שלושה סיפורי פליטים צפון אפריקאים – הסרט הזה היה מועמד ל-14 פרסים. הוא זכה ב-4 מתוכם: סאונד, הפקה, שחקן מבטיח, ובימוי.

אן (Ane), סרט בשפה הבאסקית שמגולל סיפור של נערה ממשפחה מסוכסכת שהולכת לאיבוד על רקע המשבר הפוליטי בחבל הבאסקים – הסרט הזה היה מועמד ל-5 פרסים. הוא זכה ב-3 מתוכם: פרס השחקנית המבטיחה, פרס לשחקנית הראשית, ופרס לתסריט המעובד.

אקלארה (Akelarre), סרט שמספר סיפור מימי הביניים, שאני משער שמהווה סוג של משל למשבר הפוליטי בימינו אנו, הסרט הזה היה מועמד ל-9 פרסים. הוא זכה ב-5 מתוכם: פרס לתלבושות, איפור, אפקטים, מוסיקה, ועיצוב אמנותי.

"החתונה של רוסה" של איסיאר בויין היה מועמד ל-8 פרסים וזכה ב-2: פרס השיר המקורי, ופרס לשחקנית המשנה.

"סנטימנטלי" של ססק גיי היה מועמד ל-5 פרסים וזכה רק באחד – לשחקן המשנה.

בפרס הסרט הזר דובר הספרדית זכה "נשכחים", נציג קולומביה לאוסקר.

בפרס הסרט האירופי זכה "האב" (The Father), הדרמה המסקרנת עם אנת'וני הופקינס ואוליביה קולמן.

ומה שנשאר הוא הסרט הטוב ביותר.

"הילדות" (Las Niñas), סרט ההתבגרות הנשי בבימויה של פילאר פאלומרו, היה מועמד ל-9 פרסים. הוא זכה ב-4 מתוכם: פרס בימוי הביכורים, פרס לצילום, לתסריט המקורי, ופרס הסרט הטוב ביותר.

ובסוף הטקס ניגנה התזמורת את Moon River, ואנטוניו בנדרס נפרד בתקווה לעתיד טוב יותר. בקולנוע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s