עוזרת אישית: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Assistant)

בתי הקולנוע בישראל עדיין סגורים, ובכל זאת, במעט שכן פתוח (כלומר: בסינמטק תל אביב, וברשת מובילנד) מגיע להקרנות מסחריות סדירות הסרט "עוזרת אישית". לכאורה – סרט חשוב ומעניין. לטעמי – סרט מאכזב, דווקא בכלל שהוא אכן מתיימר לדבר על נושא חשוב. הוא רק עושה את זה לא טוב.

איזה סרט מתסכל זה "עוזרת אישית". סרט שמגיע מכוונה טובה, אבל במקום לתקוף את המטרה בחמת זעם, הוא מסתובב כל הזמן סביב הזנב של עצמו, מתעסק ברמיזות, במבטים חטופים, ולא בדברים קונקרטים.יותר מזה, בסצינה המרכזית בסרט אומר הגבר לאשה: אל תדאגי, את לא הטיפוס שלו. כלומר – תעזבי, זה לא נוגע לך. וזאת הבעיה שלי עם הסרט – זה באמת לא נוגע לה. כלומר, כן, זה כן נוגע לה כי היא אשה, והיא דואגת לאשה אחרת מעצם היותה אשה. אבל הפעולה שלה כאן (כשהיא כבר פועלת. וזה לוקח המוווון זמן) היא יותר ממניע אלטרואיסטי, מתוך איזשהו אידאל, ולא מתוך דאגה כנה למישהי אחרת, שהרי אותה מישהי אחרת נראית כאן בקושי לסצינה קצרה, לפגישה, חצי פגישה, כמה מילים חולפות, ודי.

יש רגעים בסרט שבהם כבר כמעט חשבתי שהוא מאוהב מדי בעצמו. "עוזרת אישית" מתאר בפירוט מאוד גדול יום לחוץ מאוד של עוזרת אישית. מדליקה את האורות, שוטפת כלים, מצלמת מסמכים במכונת צילום, דואגת לתאם פגישות בסדר היום של הבוס, הולכת, חוזרת, מנקה, מזיזה. כל זה לוקח לפחות חצי שעה של זמן מסך. הרעיון דווקא נחמד – לנסות לדלות פרטים קטנים מתוך סדר היום השגרתי, ולאט לאט להביא את הגיבורה להבנה שיש כאן משהו מאוד לא בסדר, ואז להחליט מה עושים עם זה. אבל לוקח הרבה מאוד זמן עד הסצינה המרכזית בסרט, שבה היא מחברת אחד ועוד אחד, וגם אז זה לא מגיע מתוך דאגה אמיתית לדמות שאולי נפגעה (כי לא רואים כאן באמת כלום. הכל ברמיזות), אלא מתוך דאגה לאידאל ההתנהגות הנחוץ, ולא זה הקיים.

אז מה שיוצא מזה הוא סרט שאולי מסתכל עלינו (אגב, בעיקר על הנשים שבינינו) ואיך אנחנו מגיבים/ות לתרבות העבודה סביבנו, איך אנחנו מגיבים/ות לתרבות של ניצול מיני של נשים על ידי גברים כסוג של נורמה, והאם אנחנו יכולים/ות לשנות את זה, האם יש לנו בכלל את הכוח לעמוד ולדבר על כך, ובכך לדחוף לשינוי. אבל הסרט הזה הוא לא על מי טו, כי אין כאן me. הדמות הראשית רק מביטה בכל המתרחש מהצד. וגם "המתרחש" לא ממש מתרחש. הכל נעלם מהעין. ברמיזות. בלחישות. בקריצות. וגם בלעג הגברי הבולט למדי. אבל שום דבר בעצם לא קורה לדמות הראשית, כך שאין כאן בעצם אפקט דרמטי שיגרום לי להרגיש את הדילמה שלה לעומק (שיחות הטלפון הקצרות עם אבא-אמא לא מספקות את הרקע הרצוי, וכל השאר עובר על ידה, לא באמת משפיע עליה).

אז יוצא שזה סרט מפוספס. סרט שרוצה לדבר על תרבות קלוקלת של יחסי גברים-נשים בעולם הזה, אבל זה בדיוק מה שהסרט הזה עושה – מדבר על זה, לא נותן לי להרגיש באמת את העוול, את הקושי בשינוי הרצוי והמיוחל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “עוזרת אישית: הביקורת

  1. סרט לא פחות מגרוע, בזבוז זמן מוחלט. פשוט שקר והטעיית הציבור לקרוא לדבר הזה ״יצירה״. אשמח לקבל את הזמן שלי בחזרה, תעשו לעצמכם טובה ואל תלכו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s