טנט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Tenet)

דמיינו שאתם נוהגים ברכב על הכביש המהיר. התנועה דלילה. פתאום אתם מבחינים בנתיב שלכם שהרכב שנמצא לפניכם נוסע ברוורס. הסכנה גדולה.

דמיינו שאתם הולכים ברחוב. בשדרה העירונית. ערב רב של אנשים צועדים להנאתם. פתאום אתם מבחינים שחלק מהאנשים הולכים קדימה, כמוכם, וחלק הולכים אחורה. הבלבול גדול.

דמיינו שאתם בשדה קרב. הרבה מאוד כדורים שורקים מימינכם ומשמאלכם. מסוקים באויר. פתאום אתם מבחינים שחלק מהחיילים מתקדמים אל המטרה תחת חיפוי היריות, וחלק אחר של אותו חיל נסוג לאחור. הבלבול והסכנה גדולים.

"טנט" הוא כמו תרגיל מחשבתי בקולנוע. תרגיל מרתק במחשבה על זמן. מה אם הזמן זז קדימה ואחורה סימולטנית? מה אם ניתן היה לחוות את הזמן בדרכים שונות באותו מישור התרחשות? תרגיל מסקרן מאוד. הבעיה של "טנט" היא שנדמה שאת מה שניתן היה לתאר כמשחק אינטלקטואלי נקודתי, כריסטופר נולאן הבמאי מותח על פני סרט ארוך עד כמעט יאוש, מבלי באמת לערב אותנו בחיי האנשים שחווים את הזמן בצורות כל כך שונות ומנוגדות.הרי לגיבור הסרט עצמו אין שם. קוראים לו "הפרוטגוניסט". והעלילה נסחבת כאן ללא צורך: יש מישהו שרוצה להשמיד את העולם. מי הוא אותו אחד? סע להודו, שם יספרו לך. ואחרי סצינת אקשן, באמת מספרים לו. אבל כדי להגיע אליו, צריך קודם להגיע לאשתו. אז צריך לנסוע לאוסלו לגנוב ציור. ואחרי סצינת אקשן, יש סיבוך. אז נוסעים אליה. וכן הלאה, וכן הלאה. כל תחנה במסע הזה היא רק תירוץ לעוד סצינת אקשן, ועוד אחת. במקום שסכנת הקיום תחת אש תהיה ההתחשלות של הדמויות, האקשן הופך כאן להיות המטרה. אז כן, יש כאן כמה רעיונות מרהיבים, אבל לא אכפת לי כאן מאף אחד ומשום דבר.

כמעט.

היחידה שמצליחה לגעת (מעט) ברגש היא אליזבת' דביקי, בתפקיד אשתו של הרע. האשה הזאת לכודה במערכת יחסים של טרור, והרע הזה מוכן אפילו להשמיד את העולם, כי "אם אני לא יכול להיות איתה, אז גם אף אחד אחר לא יוכל" (זה משפט שממש נאמר בסרט). המצוקה שלה חודרת את הרגש, אבל האיש הרע (בגילומו של קנת' בראנה) הוא כל כך רע וכל כך חד מימדי, שאין בו ממש אנושיות, והוא לא מאפשר לי לפתח אמפטיה מסוימת אפילו לרוע הזה, וכך אני לא מאמין לרע האולטימטיבי הזה, וכל המימד האנושי שבסיפור כאן מתמוסס, וכך גם מצוקתה של אותה אשה.

גם בצד השני, רוברט פטינסון שמשחק כאן מעין חייל מוכשר שמצטרף לאותו פרוטגוניסט, הדבר היחיד שמאפיין אותו הוא ההנאה שהוא שואב מכל האקשן שמסביב, וכך, גם כשברגע האחרון ממש של הסרט מגלים לנו מיהו, זה אולי מעניין את המימד התיאורטי של התסריט, אבל אין כאן שום מימד אנושי.

אז כן, יש כאן כמה וכמה רעיונות נחמדים של אקשן קדימה ואקשן אחורה, אבל אף אחד בתוך כל הבומבסטיות הזאת הוא לא בשר ודם, אלא רק כלי בדיון תיאורטי, ובתוספת סרט שרק נסחב ללא צורך בין תחנות המותחות את הסיפור המייגע (בחלק השני של הסרט חלק מהתחנות במסע מתחילות לחזור על עצמן במעין גרסת רשומון, אבל עד אז זה לא ממש מעניין), כשכל תחנה מהווה רק תירוץ לעוד סצינת אקשן שבה לא ממש אכפת לי מי ימות, וכל זה יוצר את "טנט" – דיון קטן ומרתק במימד הזמן שנופח למימדים מפלצתיים וחסרי כל נגיעה לחיים שלנו. ספקטקל יפה, אבל עקר, חוזר על עצמו, חסר רגש, וארווווך מאוד. מדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “טנט: הביקורת

  1. סרט שרציתי לאהוב,אבל,לצערי,הרדים
    אותי.
    נראה לי שנולן איבד שליטה ומאוהב ברעיונות של
    עצמו.

  2. קשה לי מאוד להגיד משהו רע על הסרטים של נואלן, כי מבחנתי הוא במאי גדול שעשה פריצת דרך בעולם הקולנוע. אבל אכן בטנט יש משהו שלא עבד לו טוב. אני כם חושב שיש שם רגעים שבשבילם הוקלונוע נוצר. אין ספק שהחוויה של הסרט הזאת מהנה. אבל כן יש בו בעיות ואתה לא נהנה כמו בסטיו הקודמים.

    אם שואלים אותי, הסרט כשל כי הוא פשוט החליף את כל צוות ההפקה שעבר איתו דרךל ארוכה בסרטיו הקודמים. ומי שנשאר איתו הם אנשים בודדים מאוד.

    נקווה שהסרט הבא שלו יחזור להיות מה שהפך אותו לנולאן…
    האם שמעתי נכוטן שהוא מחזיר את ממנטו לסבב נוסף?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s