פסטיבל קולנוע צרפתי: תחת שמי פריז

(שם הסרט במקור: Sous les Étoiles de Paris)

כשאנחנו חושבים על פריז, התמונה שעולה בדמיוננו מאוד שונה מתמונת הפתיחה של הסרט הזה: מקום קטן, מצומצם, סגור בין זויות של גשר שתוחם את החיים הקטנים של האשה שגרה שם, בסמטאות פריז.

כשאנחנו חושבים על פריז, התמונה שעולה בדמיוננו יותר דומה לתמונת הסיום של הסרט הזה: תמונת פנורמה רחבה של העיר הגדולה והמפוארת הזאת, נוף שבו גם האשה הזאת יכולה להתקיים.

ובין שני הקצוות האלו חי "תחת שמי פריז". סרט קטן, בחלקו תיאטרלי למדי, ובכל זאת, זהו סיפור קולנועי על אשה מוכה וחבולה, אשה חסרת בית שהתיאשה מהחיים, והנה פתאום היא מוצאת לעצמה ייעוד, מטרה, טעם לחיים: למצוא את האמא של הילד הזה שנקרה בדרכה במקרה. אכן, גם אשה מוכת גורל שכזאת יכולה לשנות משהו בעולם הזה. גם אשה מרוטה שכזאת יכולה למצוא מקום בעיר האורות המופלאים, פריז.קתרין פרו, בתפקיד הראשי, עושה תפקיד נפלא לטעמי. פרו היא בת דורה של איזבל הופר, צעירה בקצת יותר מעשור מקתרין דנב, ונדמה שהיא חוסה בצילן של הגברות הנכבדות האלו, ולדעתי, לא תמיד בצדק. גם קתרין פרו היא שחקנית מצוינת, וכאן, ב"תחת שמי פריז", פרו מצליחה לא ליפול אל המלכודת של תיאור סטריאוטיפי של קבצנית חסרת בית, ובמקום זה היא יוצרת תיאור נטורליסטי של אשה שהחיים התאכזרו אליה. נדמה שפרו ממש חיה את האשה הזאת, את הכאב שלה (הנפשי, כמו גם זה הפיזי, המשפיע על ההליכה שלה). פרו יוצרת דמות שמכונסת בעצמה, ובעזרת המשחק הנהדר שלה גם אני מרגיש שהיא לאט לאט נפתחת אל העולם שמסביבה כדי לעזור למישהו אחר.

אמנם התסריט נמנע מ להמשיך לקרוא