עוד סיבוב: הביקורת

(שם הסרט במקור: Druk)

אני מודה, הלכתי לראות את הסרט הזה בלי חשק. אני לא ממש אוהב את הבמאי הזה, תומס וינטרברג. לפני 5 שנים ראיתי סרט שלו פעם אחרונה. "הקומונה" היה כל כך נורא בעיניי עד שכתבתי שם:

ביציאה שלי מההקרנה הרגשתי שאני רוצה לחנוק מישהו. עדיף את הבמאי בעצמו.

וגם

יותר אני לא הולך לראות סרטים שלו. הפעם הוא ממש עצבן אותי

חמש שנים אחרי, "עוד סיבוב", סרטו החדש של וינטרברג, סוחט תשואות ומקבל פרסים מכל העולם ואחותו (כולל אוסקר!). איכשהו השתכנעתי לתת לו צ'אנס נוסף, אבל באתי לאולם הקולנוע מאוד מאוד סקפטי. בסופה של ההקרנה, יצאתי מהאולם עם הקלה: זה ממש לא היה נורא כמו שחששתי שיהיה. תומס וינטרברג מביים את "עוד סיבוב" כאדם שהתבגר, התמתן, ואיכשהו יודע בכל זאת משהו על קולנוע. ומצד שני, זה עדיין לא הסרט הכל כך גדול שרוב העולם חושב שהוא. לפחות לא לטעמי.בניגוד לאותו "הקומונה" הקקופוני והאיום, "עוד סיבוב" קונה אותי בעיקר בזכות השקט שלו. רוב דקות הסרט נקיות ממוסיקה (וגם הרגעים המעטים שיש בהם מוסיקה, היא בדרך כלל מוסיקת מקהלה, ולא משהו רועש). הסרט לוקח את הזמן להקשיב להלמות לב הדמויות, לנסות להבין אותן. בעיקר נכון הדבר לגבי מדס מיקלסן, השחקן הראשי. כל התשבוחות שהוא מקבל על הופעתו בסרט הזה נכונות לטעמי. הוא מקשיב, מעכל את מה שנאמר, ואז מגיב. מיקלסן לוקח אותי, הצופה, ביד ומוביל אותי אל תוך נשמתו של גבר שעובר משבר של גיל המעבר. הוא עייף מהשגרה, איבד את העניין במקצוע שלו, בילדים שהוא מלמד, ואפילו במשפחתו (שהוא מרגיש שאיבדה עניין בו, ואין לו כוח אפילו להילחם על זה). ומיקלסן, לאט לאט, מוצא את הדרך לחזור ולמצוא את העניין בחייו, והוא עושה את זה בדרך הדרגתית, בהקשבה לאחרים, לעצמו, עד שהוא מגיע להתפרצות יפה בסצינה האחרונה. הכל בקצב מדוד, בשקט, כדי שאני אנשום ביחד איתו את שלבי השינוי.

תומס וינטרברג מגלה כאן בגרות בדרך הבימוי שלו. הוא מצלם את רוב הסרט בגוונים חומים-צהובים חמים ואנושיים. לקראת סוף הסרט, בסצינה חשובה, הוא מצלם את השקיעה, גם היא חומה-צהובה ואמפטית. אפילו העיצוב האמנותי של הסרט ממלא את הסטים ברהיטים בצבע עץ חום-צהוב. הכל מאוד חם ומבין את נפש הדמויות, ועם קצב מדוד שנכנס לאט לחיי הדמויות וגורם לי ללכת איתן את כל שלבי הדרמה.

ומצד שני, ב"עוד סיבוב" יש גם אלמנטים טיפשיים לטעמי. הקטליזטור לשינוי שעוברת חבורת הגברים כאן היא מעין מחקר סוציולוגי כלשהו. משהו על אחוז האלכוהול הנחוץ בדם. וינטרברג מוצא במחקר הזה סיבה חיצונית למסע הזה, וזאת סיבה מיותרת לטעמי. הרי אם הגבר הזה היה מתחיל לשתות מבלי שהמחקר הזה היה קיים בכלל בתסריט, שום דבר לא היה חסר לי להבנה של הסיפור או הדמויות. אבל וינטרברג מתעקש: מילים ומספרים נכתבים על המסך, וחלק מהסרט הזה הופך לסוג של דידקטי. יש רגעים שוינטרברג משתמש במילים הנכתבות על המסך כסוג של אסתטיקה של סרט אילם, וזה מיותר בעיניי. בסרט שרובו שקול בדרך הבימוי שלו, המעברים לסגנון אחר שולפים אותי מהסיטואציה.

מה גם שדמויות המשנה לא מקבלות מספיק זמן מסך, ולסיפורים שלהן אין באמת אפקט דרמטי. וכך, כשקורה משהו פטאלי לאחת מהן, זה לא באמת מרגש אותי (ומצד שני, מריה בונווי בתפקיד אשתו של גיבור הסרט מצליחה ברגעים המעטים שלה על המסך לרגש אותי בלי הרבה מאמץ. סצינת האהבה שלה עם מיקלסן יפה במיוחד).

"עוד סיבוב" הוא סרט שמקשיב לנפשות הגברים שעוברים משבר בחיים, ויש לו אמפטיה והבנה של כל שלבי המסע המשברי הזה, ועם זאת, הוא מוצא סיבות חיצוניות טפשיות ולא מאוד נחוצות למשבר הזה, מה שהופך חלק מהסרט הזה לדידקטי, ובכך מפספס קצת את האנשים שבמרכז הסיפור. הבימוי של וינטרברג הפעם שקט ובוגר (בדרך כלל), והמשחק של רוב השחקנים מצוין, כך ש"עוד סיבוב" הוא הפתעה נעימה לטעמי, ועם זאת, צריך לזכור שבאתי עם ציפיות נמוכות במיוחד, אז גם את זה צריך לקחת בעירבון מוגבל. אז כן, זה סרט יפה לטעמי, אבל רחוק מלהיות הסרט הגדול כל כך שעושים ממנו. 

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s