האוצר: הביקורת

לפני כמה שנים ראיתי את הסרט הזה בהקרנת טרום בכורה, והוא אכן היה אמור להיות מופץ מסחרית בישראל. בסינמה סיטי אפילו הקרינו מעין סרטון פרסום ל"סרטי הקיץ", וקטעים מ"האוצר" שובצו בסרטון הזה. בסופו של דבר הסרט הזה הוחזר לפריזר ונעלם. היום יוקרן "האוצר" באחד מערוצי הסרטים של Hot, וזו הזדמנות לשלוף את הפוסט הזה, שכתבתי לפני 5 שנים, מהבוידעם. בקיצור: סרט ממש נחמד. בקצת יותר הרחבה:

(שם הסרט במקור: Comoara)

החלטתי לתת הזדמנות נוספת לקורנליו פורומבויו. אחת אחרונה. כי הוא כבר התחיל לבחון את הסבלנות שלי. הוא במאי שמתעסק באיך עושים סרט, בטכניקה, ופחות בתוכן. כך זה היה באחד הסרטים שהכי שעממו אותי בשנים האחרונות, "משטרה שם תואר", וכך גם בסרט הרבה פחות מעיק שנקרא "כשערב יורד על בוקרשט" (הנה מה שכתבתי על הסרט כשהוא הוקרן בישראל). "האוצר" הוקרן בפסטיבל קאן ב-2015, ומגיע אלינו באיחור לא קטן (למעשה, איחור גדול מאוד, מסתבר), אבל זכרתי שקראתי על הסרט הזה שהוא יותר קומונקטיבי מסרטיו האחרים של פורומבויו. יותר ידידותי למשתמש. אז החלטתי בכל זאת ללכת לראות. לא התאכזבתי.יש לומר מראש: לא מדובר ביצירת מופת. רחוק מכך. "האוצר" הוא יותר שעשוע חביב וזניח. אבל אם כבר קומדיה נחמדה וקלילה, אז רומנית שכזו. כי פורומבויו לא משחק משחקים הפעם. הוא עושה סרט פשוט, ישיר, מצומצם (נמשך פחות משעה וחצי), מצחיק, מעניין, וממש-ממש נחמד. כי מדובר בעצם בסיפור אגדה: שני שכנים מנסים למצוא אוצר שקבור בחצר של הבית של סבא של אחד מהם. אז הם שוכרים גלאי מתכות ונוסעים לכפר המרוחק שבו אמור להיות האוצר ו…מחפשים. סורקים. עם סורק שעושה קולות משונים, ועם סורק נוסף שמחובר למחשב שלא ממש עובד.

סיפור אגדה שכזה. והיתרון של הסרט הרומני הזה הוא היכולת שלי להאמין לאגדה הזו. כמעט כמו אגדה שהיתה באמת. פורומבויו מביים את הסרט הזה בגובה העיניים. מבלי לקפוץ מעל הפופיק. בשקט וברוגע. אנשים פשוטים נמצאים במרכז הסרט. אנשים שאני יכול להאמין להם. קשי יום. נאנקים תחת כובד המשכנתא, והחובות, והאבטלה, והמצב הכלכלי. מנסים להוציא את המיטב מהמציאות האפורה. אם לא קוראים לכם נתניהו או רני רהב, אז סביר להניח שגם אתם, כמוני, מכירים טוב מאוד את המציאות הזו. הבסיס לסיפור האגדה הזה אמין מאוד, קרוב מאוד לאנשים שאני מכיר ביום יום (חוץ מהעובדה שהם מדברים רומנית). ואל ידי האנשים האלו נופלת הזדמנות. לא מהשמיים, לא בהוליוודית, אלא סיפור שמתגלגל בהגיון ובקצב הגיוני. לאט לאט אנחנו נכנסים בעצמנו לעור של האנשים האלו, שיש להם בעיות, ויש לאחד מהם ילד שיש לו בעיות בביה"ס, ועכשיו יש להם חלומות על התעשרות. קל להתחבר לנפש האנושית הזו. וזה סיפור אגדה, אבל זה גם מציאותי לגמרי.

הבעיה עם הסרט הזה היא שאין לו קומה נוספת. אין לו באמת מה לומר מעבר לסיפור המיידי. יש כאן נסיונות לעומק רעיוני מסוים, כמו סיפור ה"רובין הוד" שהאבא מקריא לבן, למשל. או אמירות כאלו ואחרות על המשטר הקומוניסטי אל מול הקפיטליזם. אבל אין באמת פיתוח של הנקודות האלו, ורוב הסרט מתעסק בקידום העלילה בקצב מדוד, מבלי באמת לשים לב לאיזשהו רעיון-גג שינחה את העלילה. אז, בסופו של דבר, "האוצר" הוא בידור נעים וחביב למדי, עם כנות כובשת, הומור משעשע, נחמדות חמימה שכזו, אבל זה גם מסוג הסרטים ששוכחים די מהר. הוא לא באמת משאיר משקל אחריו. ראית, נהנית, שכחת. סרט חביב, באמת, אבל זניח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s