סוף האהבה: הביקורת

זה סרט שני של קרן בן רפאל שאני רואה. ואני מוצא את עצמי מאוד מחבב את הבמאית הזאת. גם סרטה הקודם, "אין בתולות בקריות" (כאן כתבתי עליו), וגם זה הנוכחי, הם סרטים לא שלמים, עם חסרונות בולטים ומובנים לתוכם, ועם זאת, בן רפאל משקיעה הרבה לב ומחשבה אל סרטיה, ואלו מנצחים את החסרונות.

לכאורה, "סוף האהבה", כשמו, בודק איך האהבה מגיעה לסופה כשהיא צריכה להתקיים בשלט רחוק. כשהגבר בישראל והאשה בצרפת. יש נסיבות. יש אילוצים. אז הם לא יכולים להיות ביחד. איך שומרים על האהבה גם כשלא יכולים להיות ביחד? למעשה, אם זוהי נקודת המבחן של הסרט, אז לטעמי הוא נכשל בה. הגברים, לפי קרן בן רפאל, הם עם אגואיסטי, שתלטני, ואינפנטילי. הדברים צריכים להסתדר איך שהם רוצים, כאן ועכשיו, או ששוברים את הכלים ולא משחקים. הגבר רוצה סקס, עכשיו, ולא משנה לו שהאשה עייפה. הגבר רוצה שהאשה תגדל את הילד בדיוק לפי מה שהוא אומר. וההסכם שעשו ביניהם בעבר, לפיו הוא, הישראלי, יעבור לגור ביחד איתה בצרפת, פתאום ההסכם הזה לא נראה לו, והוא מתחרט. והוא מטיח בה שזוהי הקרבה שהוא לא מוכן לעשות, ושהיא צריכה לבוא לגור איתו בישראל.

יש גם סיפור משנה על להמשיך לקרוא