דוקאביב 2021: חורים

על הפרויקט הזה שמעתי לפני 6 שנים, כשנכחתי באירוע הפיצ'ינג של קו-פרו (כאן כתבתי עליו). ואת שירלי ברקוביץ' אני זוכר לטובה גם מסרט קודם שלה, "שקרים בארון" (כתבתי עליו כאן). אמנם מאז היה עוד סרט אחד שלה שלא ראיתי, אבל אם נקודת הייחוס שלי היא "שקרים בארון", אז "חורים" הוא צעד אחד גדול מאוד קדימה של גברת ברקוביץ'. יש משהו מאוד בוגר, שמציג במאית עם נסיון וידע קולנועי רחב, בדרך שבה ברקוביץ' מובילה את הנראטיב ב"חורים". יש לה סבלנות מרשימה, אמפטיה אנושית מחממת לב, ויכולת סוחפת לבטא את כל זה בקולנוע. בחיי שכבר בהתחלה (ובעוד כמה רגעים בהמשך הסרט), ברקוביץ' מצליחה ליצור רגעים שמעלים דמעה בעיניי כמעט מכלום. העריכה הסבלנית, הצילום המאוד מוקפד, הדרך שבה המוסיקה (היפה) נכנסת מתחת לתמונה, מתחת לעור שלי – והופ – דלת אולם בית המשפט נפתחת, והעיניים נרטבות."חורים" הוא, לכאורה, סרט מסוג "פשע אמיתי". סרט שמספר על מקרה מוות טראגי שקרה, על עיוות דין, על חקירה אל תוך פרטי מקרה שהמדינה / המשטרה/ הפרקליטות/ בתי המשפט קבעו את דינו, אבל בעצם, האמת לא נמצאת כאן, ובטח לא צדק. אני אומר "לכאורה", כי שירלי ברקוביץ', מסתבר, היא אדם חכם יותר מזה. מי שיבוא ל"חורים" כדי לראות עוד "צל של אמת" להמשיך לקרוא