דוקאביב 2021: חייה של איוואנה

(שם הסרט במקור: Жизнь Иванны Яптунэ)

יש כמה סוגי סרטים שאני לא אוהב. אחד מהם אני נוהג לכנות "סרטי נשיונאל ג'יאוגרפיק". סרטים שמתארים את הטבע שמסביבנו. אני מתעניין באנשים המאכלסים את הטבע הזה, לא בטבע עצמו. המקרה של "חייה של איוואנה" הוא חמור יותר. יש כאן תיאור של חייה של אשה, איוואנה מן הסתם, ורוב רובו של הסרט הזה מתרכז במסביב, בשגרה של חיים בתנאים קשים. בטונדרה, במקום מושלג, בסביבה קפואה מאוד, במקום שכמעט וריק מכל מה שאנחנו מכירים מהעיר הגדולה.

יש 5 ילדים קטנים, ואשה אחת שמטפלת בהם. יש צריף קטן ומחומם, וילדים קטנים שכל הזמן יוצאים מהצריף הזה ונכנסים אליו חזרה. הילדים הם ילדים – משחקים, בוכים, צועקים, מתווכחים, הולכים, חוזרים – ילדים. והאשה – היא מנקה, ומכינה אוכל, וגוערת בילדים, ומעשנת. בעיקר מעשנת. אני לא חושב שיש אפילו רגע אחד בסרט שבו לאשה הזאת לא תקוע מקל בוער בפה.

וזהו. כל הסרט, כמעט, בנוי מאינספור סצינות המתארות שגרת חיים במקום שכזה. נשיונאל ג'אוגרפיק.

כמעט.כי בכל זאת יש כאן נסיון לספר סיפור. נסיון לתאר את החיים של האשה הספיציפית הזאת בתוך הכלליות של השגרה. אבל הסרט הזה מדהים אותי ברשלנות שלו בטיפול בחיים שלה: אי אפשר לומר משפט כמו: להמשיך לקרוא

דוקאביב 2021: הטיפול

מה הדבר הכי מעצבן בטיפול פסיכולוגי?

כשהפסיכולוג שואל אותך : ואיך זה גורם לך להרגיש?

אתה מספר לו משהו שקרה לך בחיים, מנסה לעורר בו רגש מסוים, והוא בתגובה, מעקר את הרגש מתוך הסיפור. מכריח אותך לעשות ניתוח אנליטי קר לסיפור רגשי.

זה "הטיפול".

במקום לספר את הסיפור, לתת לרגש להוביל את הסרט, ולתת לתובנות לנבוע מתוך המתרחש, הסרט הזה כמעט תמיד מנתח את הסיפור עד מוות. "הטיפול" מדבר את התובנות, עושה אנליזה לסיפור שהוא לא ממש מספר, ומעקר את העניין מתוך הסרט, וזה חמור דווקא בגלל שנושא הסרט, טיפולי המרה להומוסקסואלים, הוא נושא נפיץ מאוד שבאופן מיידי מעורר רגש אצל הצופה, וזה עוד יותר חמור בגלל שהכוונה של "הטיפול" בעיניי היתה מרתקת: נסיון כן לבדוק גם את היתרונות, אם יש כאלו, של הפרקטיקה השנויה מאוד במחלוקת הזאת.בתחילת הסרט מופיעה כיתובית המבשרת שהיוצרים כאן קיבלו גישה נרחבת אל תוך הסשנים של הטיפולים, וזה מיד לחץ על כפתור אצלי – הם הרי לא היו מעניקים גישה אל הקרביים של התהליך הזה אם הם היו חושבים שהיוצרים באים לכאן עם אנטי מובנה כדי להשמיץ. הבנתי שיש כאן כוונה אמיתית לבדוק אולי גם את הצדדים החיוביים.

אבל יש כאן שתי דמויות – אחת להמשיך לקרוא