דוקאביב 2021: איך אומרות שתיקה

תל אביב. העיר שלא נרדמת. העיר שחוגגת ללא הפסקה. העיר האוהבת, המכילה. העיר שתקבל אותך, לא משנה מי אתה. גיי פרנדלי. העיר הליברלית, שטופת השמש. העיר השמחה. העיר שתאפשר לך לומר מה שאת רוצה.

רגע, המשפט האחרון לא לגמרי נכון.

"איך אומרות שתיקה" של שיר ניומן הוא יצירה דחוסה, מרגשת, חכמה, ומרתקת, שמספרת סיפור אישי של גיבורת הסרט, אבל מתוכו ניתן להבין שלמרות כל החופש שאנחנו לכאורה מרגישים בתל אביב, עדיין אנחנו עושים לעצמנו צנזורה עצמית. מפחדים להגיד דברים מסוימים. מרגישים חסומים, חנוקים, למרות כל האהבה שמסביב. ובעיקר אם את אישה.שיר נוימן, בסרט אמיץ בצורה יוצאת דופן, מביימת כאן בעצם שלושה סיפורים, שבעזרת עריכה עם קצב מהיר יחסית (אבל גם כזה שיודע לחוש את הדופק של הדמויות ולהאריך רגעים מסוימים כדי להרגיש ולרגש) יוצרת סרט שבאופן כמעט פלאי הוא הומוגני לחלוטין. יש כאן סיפור אחד שבליבו חשיפה להמשיך לקרוא