דוקאביב 2021: האישה הראשונה

(שם הסרט במקור: La Primera Mujer)

הלכתי לראות את הסרט הספרדי הזה כי עניין אותי לחוות סיפור של אישה שהיתה מאושפזת שש שנים במחלקה פסיכיאטרית. עניין אותי לנסות להבין איך אדם כזה מוצא את דרכו חזרה אל הנורמליות. איך החברה מקבלת אותה אליה חזרה, איך החברה מתייחסת אליה, ואיך זה משפיע בחזרה עליה ועל תהליך ההחלמה שלה.

זה מה שהסרט הזה היה צריך להיות. הוא לא ."האישה הראשונה" הוא לא סרט ארוך (77 דקות), אבל יותר מחצי ממנו מתרחש עדיין בתוך המחלקה הסגורה. אומרים לה שהיא בעצם כבר יכולה לצאת, אבל פרוצדורות…אז היא נשארת עוד קצת. עוד כמה שבועות. חודשים. יותר מחצי סרט.

וזה היה יכול להיות מעניין אם במהלך הזמן הזה במאי הסרט היה לוקח את הזמן להכיר לי את אווה, הגיבורה. אז כן, היא דברנית כפייתית, והיא נחמדה, ואנרגטית. אבל מעבר לאיפיוניים המיידיים האלו – איך היא הגיעה למוסד? מה קרה לה? איך התחילה ההתדרדרות, ומה בעצם קרה?

כמעט דבר מאלו לא נמצא בסרט. היא מזכירה משהו על סמים, אבל באף רגע בסרט היא לא באמת פורטת את מה שקרה בחייה לפרוטות. לא מספרת על אדם מסוים שהכירה, והלכו לפה, ולקחו את החומר הזה והזה…באף רגע בסרט היא לא משתפת אותי בפרטי הפרטים של מה שקרה לה, אלא רק בכלליות. מדברת את ההרגשות שלה, ולא באמת נותנת לי להרגיש. מתארת בראשי פרקים את מה שקרה, אבל לא באמת מספרת לי.

ובכך היא בעצם מונעת ממני באמת להתקרב אליה.

ואז, אחרי יותר מחצי סרט, היא באמת יוצאת החוצה. וגם כאן – הכל בראשי פרקים. פתאום מצאה עבודה. הופ. אין תהליך. והדבר הכי חשוב הוא הרצון שלה לפגוש את הבן שלה, שאותו לא ראתה 15 שנים. וגם כאן אין ממש תהליך.

ובגלל זה הסרט בעצם נגמר באמצ

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s