דוקאביב 2021: להיות ענת קם

דוקאביב 2021 הוא פסטיבל הקולנוע הראשון שאני נוכח בו זה למעלה משנה וחצי. התגעגעתי לדינמיקה הזאת של פסטיבל קולנוע. שיחות המסדרון. המפגשים עם הקולגות. המפגשים עם היוצרים. המפגשים עם קהל. הויכוחים והבאז שיש לסרטים מסוימים. מה שמעת על הסרט ההוא, ואומרים שהסרט הזה הוא ככה וככה.

אני מזכיר את זה גם כי את הסרט "להיות ענת קם" ראיתי כבר אחרי שהבאז שטף את מסדרונות הסינמטק בתל אביב. כבר כתבו עליו ודיברו עליו לפני שהספקתי לראות. אמרו, למשל, שהדמות הראשית בסרט מתווכחת כל הזמן עם הבמאי. שיש שם אנטגוניזם. כשהזדמן לי, סוף סוף, לראות את הסרט, חששתי שיהיה מדובר בסרט לעומתי. איזה מין סרט זה שהדמות הראשית בעצם לא רוצה בכלל להיות בסרט?אחרי הצפייה אני חושב שהיתה כאן מיסקונספציה. אכן יש כמה ויכוחים בסרט, אבל אני לא חושב שענת קם מתווכחת כאן עם הבמאי, שלומי אלדר. אני חושב שהיא מתווכחת עם עצמה. "להיות ענת קם" בעיניי הוא פורטרט מרתק ומאוד אמפטי של דמות מסוכסכת בתוך עצמה. הרי בתחילת הסרט אומרת ענת קם שהיא יודעת שעצם העובדה שהיא ענת קם, ההיא שהורשעה בריגול, זאת בעצם הסיבה לכל הסרט הזה. והיא אומרת: אני לא רוצה להיות ענת קם. אני רוצה להיות ענת.

ומצד שני, הסרט הזה, להבנתי, רק מראה עד כמה ענת קם לא יכולה, ואולי לא באמת רוצה, לברוח מה"ענת קמיות". עד כמה זה טבוע בדמה. הרי הסרט הזה נדמה לי כמעט מבוים מדי: סיפור המסגרת כאן הוא: ענת קם לא הצליחה ל להמשיך לקרוא

דוקאביב 2021: החייל הטוב

באחת הסצינות בסרט מתלבטת אחת מחברות ארגון "שוברים שתיקה" שנמצא במרכז "החייל הטוב" בנוגע לדרך הטובה והאפקטיבית ביותר לספר את סיפורה מול קהל. העצה שהיא מקבלת: תספרי את זה מנקודת המבט האישית שלך. אנשים מתחברים לסיפור אישי, ומתוך זה הם גם יכולים להשתכנע באידאולוגיה שלנו (נגד הכיבוש, בעיקר).

חבל שסילבינה לנדסמן, בבואה ליצור סרט העוקב אחרי "שוברים שתיקה", לא הלכה בעקבות העצה הזאת.חברי "שוברים שתיקה", הרי, אוספים ומתעדים מאות ואולי אפילו אלפי עדויות של חיילים ששירתו ומשרתים (במילואים) בשטחים. לנדסמן היתה צריכה להבדיל את עדויות החיילים שבמאגר של הארגון מ להמשיך לקרוא