דוקאביב 2021: החייל הטוב

באחת הסצינות בסרט מתלבטת אחת מחברות ארגון "שוברים שתיקה" שנמצא במרכז "החייל הטוב" בנוגע לדרך הטובה והאפקטיבית ביותר לספר את סיפורה מול קהל. העצה שהיא מקבלת: תספרי את זה מנקודת המבט האישית שלך. אנשים מתחברים לסיפור אישי, ומתוך זה הם גם יכולים להשתכנע באידאולוגיה שלנו (נגד הכיבוש, בעיקר).

חבל שסילבינה לנדסמן, בבואה ליצור סרט העוקב אחרי "שוברים שתיקה", לא הלכה בעקבות העצה הזאת.חברי "שוברים שתיקה", הרי, אוספים ומתעדים מאות ואולי אפילו אלפי עדויות של חיילים ששירתו ומשרתים (במילואים) בשטחים. לנדסמן היתה צריכה להבדיל את עדויות החיילים שבמאגר של הארגון מהעדויות של הפעילים שמול המצלמה. היא היתה צריכה להיכנס אל חייהם הפרטיים, לנסות להסביר לי איך ההשחתה שהם מרגישים שהם עברו בשירות שלהם השפיעה ומשפיעה על המשפחות שלהם. אבל אין את זה בסרט.

לנדסמן עוקבת בסבלנות ראויה להערכה אחרי אינספור סיורים שחברי הארגון עושים עם אנשים בחברון, אחרי ההפרעות של המתנחלים לסיורים האלו (לנדסמן עובדת יפה עם המילה "שקט": ללא מוסיקה, הסיורים מתנהלים בשקט מופתי. ההפרעות של המתנחלים הן רעש עצום), אחרי דיונים בתוך הארגון על דרכי הפעולה הראויות להמשך, ואחרי המכשולים שמונחים בפני הארגון הזה. אבל מכיוון שלנדסמן לא באמת מכירה לנו את הנפשות הפועלות, עדויותיהם של האנשים שמולי טובעות בים העדויות האחרות, והופכות לעיסה אחת לא מזוהה שנקראת "כיבוש". הארגון עצמו אומר שהוא לא נגד צה"ל. אלו הם חיילים שמספרים מה שהם עשו בשירות, אבל כשהסרט הזה מציב ללא בושה "אנשים טובים" מול "אנשים רעים", אין לי באמת עם מי להזדהות, כי לא מדובר כאן בסרט קומיקס עם טובים מוחלטים ורעים מוחלטים. הסיטואציה הרי היא הרבה יותר מורכבת. ארגון "שוברים שתיקה" הוא ארגון חשוב ושנוי במחלוקת, ורק בעזרת סיפורים פרטניים של אנשים בודדים ניתן לחדור לתוכו ולהבין אותו.

כדי להוסיף בשר לסרט, לנדסמן משתמשת בקטעים ארוכים הרבה יותר מדי מתוך ראיונות בתקשורת, ובעדויות של עדים אחרים (אחת בפנים גלויות, אחר בפנים מטושטשות). ודי מהר הסרט מתחיל לחזור על עצמו: עוד סיור, ועוד הפרעות של המתנחלים, ועוד עיכובים בירוקטיים (כדי להראות שגם הצבא הוא כלי משחק פוליטי) – אבל כל הרפטטיביות הזאת מייצגת דיון אידאולוגי מתמשך (מעניין וחשוב כשלעצמו) שלא באמת עובר דרך הפריזמה האישית של העדים, ולכן הסרט הזה, שמטרתו חשובה בעיניי, הוא מפוספס ואפילו רשלני.

יש שני רגעים בסרט שמתארים מכשול רציני שעמד בפני קיום הארגון. על מכשול אחד הוא מתגבר, והסרט עוקב (גם) אחרי הסיפור הזה. לגבי המכשול השני – תביעה בבית משפט שמבקשת לחשוף את זהותם של העדים ובכך להרתיע אנשים נוספים מלבוא ולהעיד ולמעשה לחנוק את מאגר העדויות הזה – ההכרעה בתביעה הזאת לא נמצאת בסרט. כאילו שלנדסמן התעייפה והחליטה לחתור לסיום הסרט, אז היא התרשלה בסגירת המעגל הזה.

חשוב לי לראות ולדעת על פעולותיו של ארגון "שוברים שתיקה". אני חושב שהגיע לו סרט יותר טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s