הציור: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Burnt Orange Hersy)

לפני יותר מעשור ביקרתי בפסטיבל הקולנוע בקארלובי-וארי, צ'כיה. אחד הסרטים היותר טובים שראיתי שם היה מותחן איטלקי מסחרר בשם "השעה הכפולה" (La Doppia Ora). הייתי בטוח שמצאתי שם את הדבר הגדול הבא (זה היה סרט הבכורה של הבמאי ג'וזפה קפוטונדי).  לצערי, מר קפוטונדי הזה נעלם לתקופה ארוכה למדי. היה איזשהו דיבור על רימייק אמריקאי שמעולם לא יצא לפועל, ואני מניח שזה האט את ההתקדמות שלו, אבל הסרט השני של הבמאי האיטלקי הגיע רק לפני שנתיים (ועכשיו מגיע גם לישראל. היו קצת עיכובים, אתם יודעים, מגיפה עולמית וזה). החדשות הטובות: "הציור" מתגלה כבידור אינטלגנטי ומאוד מעניין. סרט מעורר מחשבה. החדשות הפחות טובות: "הציור" נחות משמעותית מיצירת הבכורה המרתקת של קפוטונדי.

תחילת הסרט מניחה את היסודות לדיון המעניין שילווה את הסרט: עד כמה האמנות משקרת לנו? איזה חלק ביצירה הוא מציאותי, קרוע מהחיים, ואיזה הוא דמיוני, תוספת יצירתית של האמן? איך אנחנו, כצרכני אמנות, קוראים את היצירה? מה המשקל שאנחנו נותנים לאמת ולשקר שמרכיבים אותה?ועוד כהנה וכהנה שאלות שסובבות סביב האמת והשקר ביצירות אמנות. יש כאן דיון מרתק בעצם היצירה של אמנות, כשהבמאי מבין שגם אנחנו, בעצם, צופים ביצירת אמנות שמספרת על יצירת אמנות, כלומר, גם אנחנו צריכים לתהות על מי משקר ומי אומר אמת במותחן הזה. יש כאן מזימה. יש כאן עסקה. יש כאן פאם-פטאל (או שלא. אולי היא באמת מי שהיא אומרת שהיא). יש צורך לתחמן כדי להשיג רווח עסקי וכספי. סיפור מתח שבו רמייה משחקת תפקיד, והסיפור עצמו סובב ציורים, יצירות אמנות, והכל בתוך סרט, שהוא יצירת אמנות בפני עצמה – "הציור" הוא ממתק למחשבה.

אבל יש לסרט הזה כמה בעיות. נדמה לי שהבמאי התאהב מדי ב להמשיך לקרוא