הרפסודה: הביקורת

אני מנסה לחשוב מה נער מליברפול היה חושב על "הרפסודה"

שלושה נערים, חברים הכי טובים, אוהדים שרופים של מכבי חיפה, רוצים לקנות כרטיסים למשחק של הקבוצה שלהם נגד מועדון הפאר ליברפול במסגרת הליגה האירופית. בגלל המצב הבטחוני המשחק הועבר לקפריסין, והחבורה יוצאת למסע הרפתקאות מטורף כדי להגיע למשחק.

והמצב הבטחוני – לא עושים ממנו עניין. אני מנסה לדמיין את הנער מליברפול שיראה את "הרפסודה" אומר: "משחק? נופלים עליכם טילים אנשים! איזה משחק בראש שלכם?! (וחוץ מזה, אין לכם סיכוי)". אבל "הרפסודה", בהיותו סרט ישראלי, לא עושה עניין מ"המצב". הוא אפילו מתבדח על חשבון המצב (סצינת התרגיל בבית הספר). כגבר ישראלי בן 48, מעניין אותי לראות את הנוער הישראלי גדל תחת איום מתמיד (ולא רק את הנוער בשדרות), ועדיין מצליח למצוא עניין בדברים שלא קשורים למלחמה. מעניין לראות איך "הרפסודה" מנסה, ובמידה מסוימת גם מצליח, למשש את הדופק של בני נוער בישראל של המאה ה-21."הרפסודה", בהגדרה, הוא סרט מסחרי לבני הנוער לקיץ, אבל עודד רז מביים סרט לא רע בכלל שלא מעליב את האינטלגנציה. אמנם האלמנט המסחרי מגביל אותו, אבל רז מפתיע, ומביים אותו בקצב יחסית איטי. רז משקיע בפיתוח מערכות היחסים בין הדמויות, ובעיקר בין שלושת החברים. הדינמיקה בין שלושת השחקנים להמשיך לקרוא