התקופה היפה בחיי: הביקורת

(שם הסרט במקור: La Belle Époque)

חוויה מאוד מתסכלת, הצפיה בסרט הזה. יש כאן את כל החומרים שאמורים לעשות לי את הערב בקולנוע. הרבה דמיון הושקע כאן. הרבה מחשבה. שחקנים מעולים (אחד מהם החביב עלי בעולם). ואפילו יש כאן גרעין רגשי מעניין – רצון לדבר על רגע בחיים שבו הכל מתפורר ונשבר, וממש באותו רגע, כדי לפתור את המשבר ולחזור חזרה למסלול, הסרט הזה מציע לחזור לאותו גרעין שבו הכל התחיל. ברגע שבו מערכת היחסים ארוכת השנים עולה על שרטון – זה הרגע שבו צריך לעצור ולחשוב מה התחיל את אותה מערכת יחסים. מה היה הניצוץ. נסיון לחזור להתחלה הוא גם מה שאולי יעזור להתניע מחדש את העתיד.

אבל יש בעיה. "התקופה היפה בחיי" הוא כמו נסיון מעניין מאוד ליצור סרט של צ'ארלי קאופמן בצרפתית. רגעים רבים בסרט הזה הם דואלים – גם מתרחשים במציאות הקולנועית של הסרט, ובאותה שנייה ממש יש עליהם הערה חיצונית, מבט מפוכח מלמעלה שמודע למניפולציה של הקולנוע, ובכל זאת מקבל אותה. כמו סרטיו של צ'ארלי קאופמן, בהם הכל מתרחש בתוך הראש של הגיבורים, ובכל זאת מתרחש, גם כאן הסרט הזה נע כל הזמן על הקו הדק שבין מציאות לדמיון. הכל מבוים כאן, ובאותה נשימה עובד בכל זאת על הרגש.

או אמור לעבוד על הרגש.

הבעיה של "התקופה היפה בחיי", להבנתי, היא שניקולא בדוס, הבמאי, כל כך מאוהב ב להמשיך לקרוא