פאלם ספרינגס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Palm Springs)

בחיי, איזה סרט מבריק.

מוזר שהסרט הזה יוצא להקרנות מסחריות. כבר כתבו על הסרט הזה (גם בעברית) לפני שנה. אני מניח שמי שחיפש סרטים בשנת הקורונה כבר מצא את "פאלם ספרינגס". אבל אם יש עוד כמה ווירדוז כמוני, שלא אוהבים לראות סרטים על מסך קטן, וחיכו בסבלנות עד שהקולנוע יחזור, אז: לכו. ממש לכו. "פאלם ספרינגס" הוא קומדיה רומנטית שמשתמשת בתבנית עלילתית שחוקה בצורה מקורית, והיא אפקטיבית ומאוד משעשעת כמו שהיא, אבל יש גם הרבה דברים מעבר. ממתק לרגש ולמחשבה.

צריך להבין: הסרט הזה הוא סרט לולאת זמן. לכאורה, מי שלא ראה כמה כאלו, ובמיוחד את "להתראות אתמול בבוקר" הנהדר מתחילת שנות ה-90, יכול להיות שיפספס כמה בדיחות כאן. הרי יש כאן רפרנס ברור לאותו סרט כשמדברים על כך ששאיפה להיות אדם טוב יותר היא זו שתוציא אותנו מהלופ, תקדם אותנו אותנו בחיים. וכשהקשר בין הגבר הזה והאישה הזאת מתחיל, כבר אז חשדתי שהוא בעצם מחזר אחריה זמן לא קצר, למד אותה במשך ימים שלמים (כלומר: הוא חי את אותו היום שוב ושוב עד שלמד מה היא אוהבת), ואז הוא מצליח להשיג אותה. מסתבר שהעניין הזה בדיוק, שהוא חלק מהנראטיב של אותו סרט משנות ה-90, מהווה נקודת מפנה משמעותית בעלילה של "פאלם ספרינגס".

אבל זה לא אומר שאי אפשר להנות מהסרט הזה אם אתם לא מכירים את הסרט ההוא, או כמה סרטים אחרים שמשתמשים בסיפור לולאת הזמן. כי יש כאן שימוש מבריק במושג הזמן. יש כאן סיפור על שני אנשים שחיים בקו ישר, כשכל העולם מסביבם חי בלופ עגול. שני אנשים שמפתחים מערכת יחסים שנבנית עם כל יום שעובר, רק שכל יום הוא אותו דבר. ובכל זאת, הזכרון הרגשי של שני האנשים האלו נשמר, לא נמחק. וכך מתחילות לעלות שאלות פילוסופיות: מה הטעם לחיים? למה בכלל לחיות אם כל יום הוא אותו דבר? אם אנחנו חיים את השגרה היומיומית, אם כל יום אותו דבר, בשביל מה לחיות? האם אהבה מספיקה לתת סיבה לחיים? האם אפשר, וכדאי, ורצוי לקחת סיכון על האהבה? לקחת סיכון על החיים אם יש אהבה? או שאולי כדאי פשוט לשכב על הגב, להביט על התקרה, ולראות כיצד חולפים ימי בבטלה גמורה?

וכל הפילוסופיה הזאת מקופלת אל סרט מאוד מהנה, שוטף, זורם, מצחיק, כיפי מאוד, שגם מפעיל את הרגש, וגם מגרה את המחשבה. העריכה של הסרט הזה אמנם מקרטעת, ומנסה לספר את הסיפור גם מהכיוון שלו וגם מהכיוון שלה, והמעברים בין שני הגיבורים מאוד צולעים, וגם השימוש במוסיקה לא מאוד מקורי (אני מאוד אוהב את קייט בוש, אני לא בטוח שהיא הבחירה הנכונה לסצינת השיא בסוף), אבל מכיוון שהסרט הזה מלא כל כך בכשרון, ואני בהחלט נסחף בסיפור האהבה הביזארי הזה, וגם חושב כל הזמן על משמעות החיים, החסרונות של "פאלם ספרינגס" נסלחים, ומה שנשאר הוא קומדיה רומנטית אמריקאית נהדרת (לא חושב שראיתי כזאת כבר הרבה מאוד שנים).

אז מי שלא ראה את הסרט הזה, "פאלם ספרינגס", בשנת הקורונה, יכול לראות אותו עכשיו, בקולנוע. וכדאי מאוד, ומומלץ לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s