לולה 2021: המועמדויות

יום אחרי פרסום המועמדויות במקסיקו (ושלושה ימים אחרי ישראל) התפרסמו אתמול גם בגרמניה המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע הגרמנית, פרס הלולה. בימים כתיקונם, פרס האקדמיה הגרמנית מחולק באביב. בימים שלא כתיקונם, נדחה הטקס לסתיו, וכך גם הכרזת המועמדויות.

אמנם נדמה ששנת הקורונה קצת פגעה באיכות הסרטים שיש לגרמנים להציע, אבל עדיין יש סיפורים לספר, ועדיין יש קולנוע בגרמניה. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הלולה השנה:

אל האבדון (Fabian oder Der Gang vor die Hunde) – דומיניק גראף

זהו הסרט המוביל את רשימת המועמדויות, אבל מכל מה שקראתי על הסרט, כמו גם מצפיה בטריילר, אני לא כל כך מבין מה הסרט הזה רוצה ממני. מבוסס על רומן מאת אריך קסטנר (והפעם לא ספר ילדים. "אל האבדון" הוא שמו של הספר כפי שהתפרסם בעברית, ולא תרגום של השם בגרמנית), הסרט הזה מתרחש בגרמניה בזמן שבין שתי מלחמות העולם. פאביאן הוא גיבור הסיפור, גבר צעיר העובד כפרסומאי בחברת ייצור סיגריות. יש לו גם חבר, והוא גם מוצא אהבה במהלך הסיפור, אבל, כשם היצירה, המדינה הזאת, גרמניה, הולכת לאבדון. לכאורה, הסרט צריך לעקוב אחרי עליית הנאציזם, אבל מצפייה בטריילר, כמו גם מקריאה על הסרט, אני לא מבין את הקשר בין הגבר הזה, שנדמה לי מרוחק מכל העולם ולא מגיב אליו רגשית, לבין כל מה שקורה בגרמניה, ממש מסביבו, באותו רגע, וזה כולל את סיפור האהבה שאני לא ממש מרגיש אותו או את השינוי שהוא אמור לחולל בגיבור הסרט.

דומיניק גראף הוא במאי ותיק (בן 68) עם קריירה ארוכה (בעיקר בטלויזיה). בתפקיד הראשי טום שילינג, מהשחקנים העולים והמצוינים בגרמניה ("או בוי" הנהדר, או "יצירה ללא מחבר" המצוין), ובתפקיד החבר שלו משחק אלברכט שו, שבשנה שעברה זכה בשני פרסי לולה, על תפקיד המשנה בסרט "ברלין אלכסנדרפלאץ", ועל התפקיד הגברי הראשי ב"מחוץ למערכת" (הוא היה המטפל שניסה לעזור לילדה המופרעת בת ה-9). כל זה עדיין לא עוזר לגרות את הסקרנות שלי לגבי הסרט הזה, אבל "אל האבדון" (הנמשך קרוב לשלוש שעות) מועמד ל-10 פרסי לולה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור.

משחק המלכים (Schachnovelle) – פיליפ שטולץ

מתוך התקציר המופיע באתר של פסטיבל ירושלים, שם יוקרן הסרט בשבוע הבא: "1938. הנאצים צועדים ברחובות וינה. עורך הדין יוזף ברטוק מנסה להימלט עם רעייתו לארצות־הברית, נעצר בידי הגסטאפו ונכלא בגפו במלון מהודר שהולאם בידי הכובשים. הוא מסרב לשתף פעולה עם הנאצים וניצב איתן בפני חוקריו, המנסים לחלץ ממנו מידע רגיש על לקוחותיו. הבדידות מאיימת על שפיותו וכמעט שוברת את רוחו, עד שברגע אחד של הפוגה מהבידוד הוא מצליח לגנוב ספר ישן על שחמט – אקט שמשנה את מהלך חייו אך הופך בהדרגה לאובססיה מסוכנת".

מצפיה בטריילר, גם הסרט הזה לא מאוד מסקרן אותי, מכיוון שהוא מעוצב בצורה מאוד מרשימה, עם צילום ועיצוב אמנותי חם ומזמין, בדיוק מה שלא ממש עוזר כדי ללחוץ על המצוקה המתגברת של הדמות הראשית. בתפקיד הראשי – אוליבר מאסוצ'י (ששיחק את היטלר בקומדיה המטורפת "הוא חזר", והרשים גם ב"יצירה ללא מחבר"), ובתפקידי משנה – אלברכט שו (כן, שוב הוא), ורולף לאסגארד השבדי ("איש ושמו אובה"). העיבוד הזה לנובלה של שטפן צווייג מועמד ל-7 פרסי לולה: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקנית משנה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ואפקטים.

בן הזוג האידאלי (Ich bin dein Mensch) – מריה שרדר

מריה שרדר ידועה בעיקר כשחקנית, אבל כבמאית היא השאירה אצלי טעם מאוד לא טוב כשביימה לפני כ-15 שנה עיבוד לספר של צרויה שלו שנקרא "חיי אהבה" (עם נטע גרטי, בין היתר). הפעם היא מביימת סרט שעל פניו נראה כמו קומדיה רומנטית מעניינת מאוד, ועדיין, אני חושש שהסרט הזה כל כך נהנה מהנחת היסוד המדליקה שהוא לא באמת ידע לפתח אותה מעבר לאותה נקודת פתיחה מרתקת.

גיבורת הסרט מסכימה, בלי הרבה חשק, להשתתף בניסוי יוצא דופן: למשך 3 שבועות היא תחייה לצד רובוט, אינטלגנציה מלאכותית שתוכנתה להיות גבר חלומותיה. האם ניתן לתכנת אהבה? האם ניתן ליצור אושר במעבדה? האם שלמות מדעית בעצם גורמת להרחקת האנושיות מהאדם, להפיכת האדם-רובוט למלאכותי, ובכך בעצם לדחייה, לקלקול יחסי האהבה? או שאולי, בכל זאת, ניתן להנדס אהבה?

שאלות מרתקות, הפעם בתבנית של קומדיה רומנטית הנדמית נעימה ומשעשעת (סנדרה הולר, הבת של "טוני ארדמן", כאן בתפקיד משנה). השאלה העיקרית היא האם הסרט עומד בציפיות הגבוהות.

"בן הזוג האידאלי" מועמד ל-5 פרסי לולה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקן (דן סטיבנס הבריטי, שמסתבר שיודע גרמנית שוטפת).

ז'ה סווי קארל (Je Suis Karl) – כריסטיאן שאושאו

הסרט הזה, להבנתי, הוא נסיון להבין את המשיכה של הנוער באירופה אל תורות פאשיסטיות קיצוניות. הבעיה, לפי מה שקראתי, שהפתרונות שהסרט הזה מציע קלים מדי. גיבורת הסרט, למשל, היא קורבן של התקפת טרור. פגועת הלם ואפופת אבל ממות אימה ואחיה, היא נסחפת אחרי גברים צעירים שמבטיחים לה סדר עולמי חדש. הרי זה ברור שאדם במצב קיצוני קל לו יותר להיענות לטורפים כריזמטים שיודעים למצוא את האנשים האלו כדי להגדיל את כוחם. השאלה היא למה אנשים אחרים מאירופה השבעה מצטרפים לדעא"ש (כמו, למשל ב"דרך לאיסטנבול" של ראשיד בושארב. כאן כתבתי עליו).

הטריילר משתמש בשפה קליפית צבעונית, בנשים מצודדות ובגברים חתיכים, כדי לנצל את הכאב הגדול ולספר את סיפור הסכנה של אירופה, שמגיעה לאו דווקא ממהגרים, אלא גם משונאי המהגרים. להבנתי, הסרט הזה גם מנסה לספר על תנועה אירופית גדולה, ולאו דווקא להתרכז בגרמניה כמקרה פרטי, ובמקרה הזה, כנראה "תפסת מרובה לא תפסת" – כלומר, מרוב רצון לספר סיפור גדול יותר, הוא מאבד את הפרט, את ההבנה של אדם אחד, ובתורו, כל הדרמה הולכת לאיבוד, וכך גם ההבנה של תהליך ההקצנה מתמסמסת."ז'ה סווי קארל" מועמד ל-4 פרסי לולה: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקנית, שחקן, ושחקן משנה.

כדור מסובב (Curve ball) – יוהנס נאבר

סאטירה על העבר הקרוב מאוד. אחרי ספטמבר 2001, המערב חיפש תירוץ לנקמה. התשובה הגיעה בידיעה המודיעינית שהעירקים מחזיקים בנשק להשמדה המונית. את הנשק הזה עד היום לא מצאו. הסרט הזה מספר על הדרך להשגת המידע המודיעיני הלא אמין הזה.

מסתבר שגם שירותי הבטחון הגרמנים היו מעורבים בסיפור הזה. מהגר מעירק המבקש מקלט מדיני בגרמניה מקבל את מבוקשו בתמורה לסיפורים שהוא מוכר למערב על מפעלי נשק שכאלו בעירק. אבל הסיפורים האלו יוצאים מכלל שליטה, והמלחמה מתחילה.

זה יכול להיות סרט חריף, מצחיק, ומאוד מהנה, אם כי אני לא בטוח שהוא באמת סרט שנשאר איתך אחרי שיוצאים מאולם ההקרנה. "כדור מסובב" (טריילר) מועמד ל-3 פרסי לולה: פרס הסרט הטוב ביותר, תסריט, ושחקן משנה.

הסרט האחרון שמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר הוא "ומחר כל העולם", הסרט שגרמניה שלחה בשנה שעברה לאוסקר. כמו "ז'ה סווי קארל", גם הסרט הזה בוחן את עליית הימין הקיצוני באירופה של היום, ועם זאת, "ומחר כל העולם" מועמד לפרס אחד בלבד – לפרס הסרט הטוב ביותר.

וצריך גם להזכיר את "הכיתה של מר בכמן" הדוקומנטרי, על מורה ותלמידים גרמנים ממוצאים שונים. הסרט הזה, שיוקרן בשבוע הבא בפסטיבל ירושלים, מועמד לפרס הלולה בקטגוריה הדוקומנטרית, וגם הפתיע ומועמד לפרס הבימוי.

הסרט האחרון בסקירה הפעם לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא הצליח לצבור לא מעט מועמדויות אחרות, והוא:

המושבה (Tides) – טים פלבאום

פנטזיית מדע בדיונית אפוקליפטית המתרחשת בעתיד האולי לא כל כך רחוק. לאחר שכדור הארץ הפך לבלתי ראוי למגורים, האנושות עשתה רילוקיישן לכוכב אחר. לאחר כמה עשרות שנים, ועם ירידה בילודה בכוכב החדש, נשלחת גיבורת הסרט לכדור הארץ חזרה כדי לבדוק האם התנאים השתנו, והאם ניתן לחזור וליישב את פלנט ארת'. לאשה הזאת יש גם משימה פרטית: אבא שלה נשלח בעבר למשימה דומה, אבל עקבותיו נעלמו. וכשהיא מגיעה אל כדור הארץ, היא אכן מגלה שהיא לא לבד, ובכדור הארץ יש מושבה אנושית שלא ידעו עליה. הבעיה היאמשמכאן הסרט יעבור להיות אקשן יריות ומרדפים בלי הרבה טעם.

"המושבה" (שמצטרף ממש השבוע לספריית הסרטים של Yes. טריילר) מועמד ל-6 פרסי לולה: סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ואפקטים.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-1 באוקטובר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s