פסטיבל ירושלים 2021: הסירו דאגה מליבכם

8 שנים עברו מאז שהסרט "הנוער" יצא. 8 שנים שתום שובל דגר על הסרט החדש. בדרך הצטרפו עוד כמה כוכבים. מועמדים וזוכי אוסקר קפצו על העגלה. בתחילת הסרט יש הרבה כותרות פתיחה המעידות שהתמיכה הבינלאומית שהסרט הזה זכה לה היתה רחבה באופן מאוד יוצא דופן.

ואחרי כל זה, הסרט הזה…מאוד לא מאוזן. חלק גדול ממנו לא הביא לי תחושת מציאות. כמו אגדה משונה ולא מאוד ברורה. אבל באמצע הסרט יש סצינה אחת ארוכה ודי נפלאה שמצילה אותו.

צילום: ורד אדיר

בתחילת הסרט הגיבורה מספרת סיפור: ערב אחד הלכנו אני ובן זוגי ברחוב. היה קר. מאוד. עברנו על יד חנות בגדים. סגורה. בן זוגי הרים טלפון. תוך 10 דקות פתחו את החנות רק בשבילנו. קנינו מעיל מחמם. בן זוגי אמר: את רואה? כסף זה תרופה.

להרבה אנשים הסיפור הזה מסמל רומנטיקה. מחווה של אהבה שנקנית בכסף. אני לא רואה את זה ככה. בעיניי זאת קניית אנשים בכסף. טרטור אנשים באמצע הלילה כדי לספק גחמות של איש עשיר. וזאת גיבורת הסרט: אשה עשירה מאוד שמחליטה לעזור לאנשים מוכי גורל. היא לא מבינה שאדם שנפל בחיקו טוב לב פתאומי לא ישנה את אופיו ככה פתאום. הוא יהיה חשדן כלפי הנותן. הוא אולי אפילו יתקוף אותו. ברניס בז'ו, בתפקיד הראשי, מאוד משתדלת להראות טוב לב אלטרואיסטי, אבל היא לא באמת מלכלכת את הידיים. היא לא באמת יורדת אל העם (חוץ מרגע אחד בו היא ישנה עם כולם באותו אוהל). היא נמצאת בבית המפואר שלה, והשאר ישנים באוהלים. היא מתהלכת במיטב האופנה. האחרים במה שיש להם.

חוץ מסצינה אחת ארוכה במרכז הסרט. סצינה (שכתובה נהדר אגב. הדיאלוגים כאן נפלאים) שבה יש משחק מוחות של ממש בין העושר והעוני. בין אדם שלכאורה מנצל את מוכי הגורל לבין האשה שלכאורה עוזרת להם. תום שובל מצליח למצוא את האנושיות גם באדם שכזה, ומאתגר את תפיסת העולם של גיבורת הסרט. היא יושבת מול סכנת חיים מיידית, ומנהלת איתו דיון מרתק. מערכת היחסים הזאת, שסוג-של מתקיימת לרוחב הסרט, היא זאת שגם מצילה אותו.

היו רגעים שחשבתי שזהו האיש שיעזור לה לכפר על חטאי העבר. יש כאן פלשבקים כדי להבין איך הגענו עד לכאן (רק שאותם פלשבקים לא באמת משלימים את התמונה. הם מספרים סיפור לא גמור). יש כאן בחור פצוע שהיא עוזרת לו ויש לה עניין מיוחד בו. יש כאן דמות אחת קומית שמדברת הרבה, ולא תמיד דברי חוכמה. ויש עוד הרבה כיוונים שהסרט הזה מושך אליהם, והם מתנגשים אחד בשני כמו כדורים על שולחן ביליארד, לא באמת יוצרים משהו הומוגני.

מה גם שכל היצירה הזאת נדמית לי שמגיעה מתפיסת עולם לא מאוד נכונה. יש פתגם שאומר: "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד. למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו". גיבורת הסרט היא מהסוג הראשון. היא עוזרת לאנשים נקודתית, ולא באמת עוזרת להם במבט כולל. היא לא באמת מלמדת אותם איך לנצח את גורלם המר, אלא רק מאלחשת את הפצע של עכשיו. אותו פצע יהיה גם מחר, והיא תהיה שם, עם תחושת העליונות העשירה והלא נעימה שהפכה חלק מהסרט ללא נעים לצפיה עבורי.

אבל תום שובל בכל זאת חכם. סוף הסרט מוכיח שכסף בכל זאת עוזר. במשהו. כסף לא יסדר את החיים. אבל הוא כן יעזור מאוד לתקן תקלות קשות.

אז "הסירו דאגה מליבכם" רחוק מלהיות סרט מושלם. וכן, כל הכסף שהושקע בו נראה על המסך, אבל גם כאן, העושר הקולנועי יכול לעשות רק את חלק מהעבודה. שאר הסרט הוא חוויה מאוד מעורבת עבורי. מעניינת, מרשימה, מרגשת בחלקים מסוימים, מצחיקה לעיתים, ולא מאוד נעימה לצפיה בחלקים אחרים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s