פסטיבל ירושלים 2021: מישהו יאהב מישהו

מאוד לא אהבתי את סרטה הקודם של הדס בן ארויה. הרגשתי בעיקר שהגישה שלה לאהבה היא מאוד צינית, מה שהופך את ההזדקקות שלה לאהבה למגוחכת. הסרט החדש של בן ארויה הוא בעת ובעונה אחת עוד מאותו דבר, וגם סיפור שונה לחלוטין, מה שהופך אותו לבעייתי מאוד בעיניי, אבל גם הרבה יותר טוב ומעניין מבכורת הבימוי שלה.

להבנתי, יש ב"מישהו יאהב מישהו" הרגשה של גישה מלאכותית לחיים. כבר סרט שני של בן ארויה שאני רואה, והשחקנים בו כאילו לא מגיבים למה שהם אומרים. בסרט החדש הזה זה בולט במיוחד על רקע הדיאלוגים המצוינים שבן ארויה כתבה. למקרא התגובות לסרטה הראשון, וגם לזה האחרון, הרושם הוא שבן ארויה היא קולו של דור, ולפחות מבחינת האוזן שלה לשפה, כך אכן צעירים תל אביבים מדברים.  יש סיפורים קטנים ונהדרים שהדמויות מספרות כאן (למשל סיפור הפיליפינים), אבל בעוד שהסיפור עצמו קושר אותי רגשית לדמות, השחקנים לא עושים רושם שהם מגיבים לאותו זכרון שהם מעלים. לרגעים הרגשתי שיש כאן מעין גרסה מודרנית של תיאטרון ברכטיאני, קר ומנוכר בכוונה. הרי כבר בסצינה הראשונה אנו עוקבים אחרי דמות המאופרת במעין ציורים על הפנים שאמורים לדמות בכי, הפגנת רגש, אבל זהו רק ציור על הפנים, וכשהיא מתחילה לדבר על הריון והפלה, אירועים משני חיים בדברי ימי הנשים, אין לי כל הרגשה של מעורבות רגשית בנאמר. רק דימוי של רגש, לא הרגש עצמו. ובכלל, למה בכלל צריך את הסצינה הראשונה הזאת? היא אמנם קובעת את הטון, ומדגימה אסתטיקת צילום ועיצוב אמנותי מרשימה, אבל הדמות שבמרכזה מהר מאוד נדחקת הצידה, ולא חוזרת לסרט בכלל עד סופו. אז למה מספרים לנו עליה בכלל? הרי ניתן להכיר את דמויות המשנה דרך סצינת הסקס שפותחת את החלק השני, ודבר לא יחסר.

צילום: מידן ארמה

מה שהופך את סצינות הסקס (הארוכות מאוד והמפורטות מאוד מאוד) למביכות למדי לצפיה. סקס, לפי בן ארויה, הוא לא ביטוי של אהבה. הוא דרך להעביר את הזמן. זו אולי כמיהה לאהבה, אבל בטח לא ביטוי האהבה. וכל זאת תוך כדי ניתוק הדמות מכל רגש, הדמיה של רגש ולא להרגיש את אותו רגש באמת. אז מה שנשאר הוא סקס נטו. כמעט פורנו.

ומצד שני, כשהסרט מגיע לחלק האחרון שבו, בכל זאת יש בו משהו. יואב הייט, בדמות המבוגר האחראי, הוא כאילו מסתכל על חבורת הצעירים הפוחזים שמנסים לשחק בסרט קולנוע ואומר להם – הנה, ככה צריך לעשות את זה. בכמה רגעים קצרים הוא מלמד את הצעירים איך להראות רגש, איך להרגיש באמת רגש. הרי הם חיים את החיים שלהם דרך שירים של אנשים אחרים. דרך מתי כספי, דרך עדן בן זקן, דרך איזושהי זמרת צרפתיה. אלו הם ביטויי רגש של אחרים שהבריחה אליהם קלה כי רגש הוא כמעט דבר מגונה בעיניי הדס בן ארויה. באה הדמות הבוגרת יותר ומלמדת את הדור הצעיר שלא הכל סקס בחיים. אפשר להראות רגש בלי לגעת. אפשר להראות רגש בעזרת שקט. בעזרת הקשבה להלמות הלב של האחר.  פשוט להיות, בלי לדבר.

מהסרט הראשון של הדס בן ארויה יצאתי עצבני. הסרט השני שלה הרבה פחות ניכר אותי, ואפילו יש לי כמה מילים טובות לומר עליו. סרט מעניין מאוד, גם אם מאוד לוקה בחסר לטעמי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2021: מישהו יאהב מישהו

  1. הסרט הקודם שלה היה משעמם.
    הסרט הנוכחי..משעמם.
    סקס שמקס…סרטים מרדימים.יענו אמנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s