פסטיבל ירושלים 2021: השחיין

את "השחיין" של אדם קלדרון הלכתי לראות עם ציפייה לא קטנה. זכרתי לטובה את סרטו הקודם של קלדרון, "פרחים של מרציפן", בעיקר בגלל הדמיון הויזואלי המרשים שהיה שם (את "פרחים של מרציפן" ראיתי פעמיים. כתבתי עליו כאן וכאן). מסתבר שהפעם קלדרון פנה לעשייה יותר קונבנציונלית, אם כי עדיין יש לו דמיון יצירתי מרשים, שבא לביטוי רק בסצינה האחרונה והיפה. חבל שאין לסצינה הזאת בילד-אפ דרמטי ראוי, אבל כסצינה בודדה, מופרדת משאר הסרט, זאת סצינה יפהפיה.

אני לא בטוח אם הסצינה הזאת שווה את ההשקעה בשאר זמן הסרט.יש ב"השחיין" כמה כוחות מנוגדים, ולהרגשתי, אדם קלדרון איבד בשלב מאוד מוקדם את האיזון ביניהם, ובמקביל, אני איבדתי אחיזה בחוט הרגשי של הסרט. יש ב"שחיין" עניין עם מחויבות טוטאלית למקצוע (במקרה הזה: לשחייה), ומצד שני, יש את הרצון, או אולי אפילו את הצורך, לשמור לעצמך קוביה קטנה בה הפרט יכול להתקיים מבלי להתייחס לאותו מקצוע. יש את האהבה לשחייה ולספורט, ואת הרצון לאהוב ולהיות נאהב ע"י מישהו אחר. יש תשוקה לגברים ולנשים. יש את האהבה והכבוד למשפחה (שדורשים מגיבור הסרט המון, בעיקר את ההתמסרות לאותו ספורט), ויש את ההרגשה ש-לא, הם לא מבינים אותי.

יש לי הרגשה שעומר פרלמן בתפקיד הראשי מתמסר בכל נימי נפשו לדמות הזאת, אבל אני לא התחברתי למצוקה ההולכת וגוברת של הדמות הזאת, כי אני לא ממש הבנתי מה בדיוק גורם למצוקה הזאת. מה בדיוק כואב לו. האם הוא מאוהב בסתר בשחיין השני? האם הוא באמת מחויב לשחיה כמו שהוא חוזר ואומר? ומה לגבי דמויות המשנה הלא מפותחות? עוזרת המאמן היתה יכולה להיות דמות קומית נהדרת אם היה לה קצת יותר עומק, קצת יותר סיפור רקע. החברים האחרים בנבחרת השחיה כמעט לא קיימים בסרט כדמויות. כל אלו היו חסרות מאוד להבנת הלחץ הגובר על הדמות הראשית.

אז כדי למלא את הפערים אדם קלדרון יוצר מעין וידאו-קליפים מרשימים. צילום קריספי, צבעוני ויפהפה של עופר ינוב, עם הרבה תנועה ואנרגיה, משולבים במוסיקה קצבית סוחפת יוצרים סיקוונסים יפים כשלעצמם, אבל הם אינם מהווים תחליף לתסריט לא מספיק מפותח.

אז כשמגיעה הסצינה האחרונה היפהפיה, הסצינה שבה הסרט ניתק מהקרקע ומגיע לשמי הדמיון המאוד מאוד מפותח, זה נהדר ומרשים מאוד, ובאותה נשימה זה לא מספיק. אני יודע שאדם קלדרון מסוגל לעוד הרבה סצינות כאלו. ראיתי את זה ב"פרחים של מרציפן". כאן זה מגיע רק בסוף, וזה לא מספיק. וזה חבל. יש כאן הרבה לב ונשמה. יש מעט מדי דרמה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s