פסטיבל ירושלים 2021: טלה

(שם הסרט במקור: Lamb)

אני חושב שיוצרי הסרט עלו כאן על רעיון מדליק: מה אם היה לנו יצור שראשו טלה, אבל גופו כשל ילדה אנושית? הולכת על שתיים, אבל עם ראש של טלה שעושה "מה" ולא מדברת?

רעיון מדליק לסרט. והם לא ממש ידעו מה לעשות איתו

אני לא אוהב סרטים כאלו. סרטים שבהם יש שתיקות ארוכות. מעט מאוד דיאלוגים. איזושהי גישה אמנותית שבאה על חשבון הרגשת המציאות של הסיטואציה.

אז קודם כל, היצור המיוחד הזה מגיע רק בפרק השני של הסרט. "טלה", הסרט, מתעסק כל הזמן ברמיזות, לא מספר את הסיפור. יש כאן, הרי, טרגדיה בעברן של הדמויות. מה קרה בדיוק? לא חשוב. למה אתה שואל שאלות קשות.

נולד יצור מיוחד. מה רואה הזוג הזה שגורם להם לעשות מעשה קיצוני ולגדל אותו בעצמם? למה אתה שואל שאלות קשות. תחכה חצי שעה, ותראה בעצמך.

האדם הוא יצור חברתי מטבעו. יש ערים של מיליוני אנשים, ויש כפרים של כמה עשרות תושבים. שני הגיבורים שבמרכז "טלה" גרים לבד באמצע שום מקום. הם השחקנים היחידים בסרט הזה במשך כחצי סרט. אח"כ מצטרף שחקן שלישי. וזהו. הסרט הזה הוא כמו מעבדת נסיונות מלאכותית שאין בה רגע אחד של אמת, אז למה שאני אתרגש, או שבכלל יהיה אכפת לי ממישהו או משהו כאן?

ולא עוזר שיש כאן מוסיקה שעולה מלמטה כשהבמאי רוצה להדגיש רגע דרמטי ספיציפי, ולא עוזר שהסרט מתמשך הרבה מעבר לאורך הנשימה הרצוי במעין פרטנציה אמנותית שכותשת את הסבלנות שלי. אני מניח שיש כאן איזשהו רצון לדבר על טרגדיה במונחים תנ"כיים, ואני מניח שיש כאן רצון לספר על חטא מוסרי, שקשור להורות, כמו גם כזה שקשור לבגידות בחיי נישואין (עם הגיס), אבל "טלה" כל כך חסר ספיציפיקציה, חסר הרגשת מציאות, אז מה שנשאר הוא הנופים היפים של איסלנד, וקצת טכניקה יפה של ילדה-טלה (ונומי ראפאס השבדית, שכאן עושה סרט באיסלנדית. זה בסדר. כמות המילים שהיא מוציאה מהפה בשעה ו-45 דקות של הסרט הזה תספיק לבערך 10 דקות בסרט רגיל אחר).

זה "טלה". מבחינה ויזואלית הוא יפה, מכל בחינה אחרת, לטעמי, סרט מעייף למדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2021: טלה

  1. אני לא יודעת אם אתה קורא את התגובות או אם אכפת לך מה אנשים חושבים בכלל או לא, אבל קצת הרסת לי את הסרט עם הספויילר. בכל ההמלצות שקראתי המליצו לא לקרוא על הסרט יותר מדי, וכך עשיתי, והנה עשיתי את הטעות ונכנסתי לבלוג שלך, ובלי שום אזהרה, על המשפט הראשון: ספויילר. לא הגבתי אז כי חששתי לפתוח את הביקורת המלאה ולקרוא עוד משהו בטעות, אבל היום ראיתי את הסרט, והפרט הזה שאתה מציין כבלאחר יד מופיע רק לאחר 40 דקות סרט, יותר משליש. כל ארבעים הדקות הראשונות הבמאי מנסה לבנות מתח מסויים ותחושת חוסר וודאות וקצת חרדה, כשהצופה לא יודע בדיוק מה קורה, אבל ברור לו שזה לא נורמלי, והוא אמור להיות כל הזמן "על הקצה" ולנסות לתהות מה לעזאזל שונה בטלה הזה. אבל אצלי זה לא קרה, כי ידעתי בדיוק מה שונה בטליה הזאת, כי הרסת לי. חבל. גיליתי את הבלוג הזה כשחיפשתי מקומות עם סקירות על הפסטיבל, אבל לא אחזור לכאן יותר. תודה וסליחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s