פסטיבל ירושלים 2021: ליברטד

(שם הסרט במקור: Libertad)

את הסרט הזה אמור הייתי לאהוב. יש בו את כל החומרים שיוצרים סרט שבדרך כלל מתחבב עלי: נערה בגיל ההתבגרות, סיפור התבגרות, מקום נייטרלי (אצל הסבתא) בזמן נייטרלי (חופשת הקיץ), מפגש עם נערה אחרת שתשפיע עליה – הכל יש כאן כדי שיהיה כאן סרט ירגש אותי.

אבל הסרט הזה לא עובד.אני מבין את הרצון של הבמאית ליצור כאן סרט צנוע ושקט, אבל הסרט הזה אנמי מדי. ללא דופק. יש כאן נערה מופנמת במרכז הסיפור, ונערה אחרת "פלפלית" יותר שתסחוף (או אמורה לסחוף) אותה להרפתקאות מרגשות. אז גם אם גיבורת הסיפור שקטה יותר, ליברטד, שזהו שמה של החברה החדשה, גם היא לא ממש להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2021: האחות היפה

(שם הסרט במקור: Catch the Fair One)

אנחנו חיים בעולם של איטגרציה. בתוך עולם שונא, גזעני, בוטה, אכזר, בתוך עולם שמעדיף, גם אם אין כוונה רעה, את הדומה, ודוחה את השונה, גם בעולם כזה ניתן לראות את ניצני השינוי. התחלת האינטגרציה. תיקון אפליית השונה. וגם אם זה לא מכוונה טובה, וגם אם זה נעשה רק כי זה הדבר המקובל עכשיו לעשות, זה מה שפוליטיקלי קורקט עכשיו, המיעוטים מתחילים למצוא את מקומם. לתת את קולם. הנה, למשל, אשה ממוצא סיני זכתה השנה באוסקר. בשנה שעברה קוריאני זכה באוסקר. העולם כבר לא שייך לאמריקאים הלבנים. יש עוד הרבה קולות שמוצאים עכשיו את מקומם.

אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות. יש עוד הרבה תיקונים. עוד הרבה אנשים רעים לתפוס. כאלו שמנצלים את החלשים. אנשים רבי כוח שרומסים את החלשים, בעיקר אם הם מהמיעוטים.

ועל זה הסרט הזה, "האחות היפה".בלי להתייפייף, בלי לקרוץ להוליווד ולמה שנכון ומקובל, זה סרט קשוח, עקשן, לרגעים אלים מאוד, אבל הוא מיישיר מבט אל הניצול המאוד כואב של הבנות הצעירות של המיעוטים, ומנסה לתת נחמה אחת קטנה.

"האחות היפה" מייבא שחקן אחד מאוסטרליה, דניאל הנשל, שמתחיל להתמחות בדמויות מרושעות (הוא היה הרוצח הסדרתי הפסיכופט ב"סנואוטאון" המחריד של ג'סטין קרזל), אבל הסרט הזה בעיקר שייך ל להמשיך לקרוא