פסטיבל ירושלים 2021: ליברטד

(שם הסרט במקור: Libertad)

את הסרט הזה אמור הייתי לאהוב. יש בו את כל החומרים שיוצרים סרט שבדרך כלל מתחבב עלי: נערה בגיל ההתבגרות, סיפור התבגרות, מקום נייטרלי (אצל הסבתא) בזמן נייטרלי (חופשת הקיץ), מפגש עם נערה אחרת שתשפיע עליה – הכל יש כאן כדי שיהיה כאן סרט ירגש אותי.

אבל הסרט הזה לא עובד.אני מבין את הרצון של הבמאית ליצור כאן סרט צנוע ושקט, אבל הסרט הזה אנמי מדי. ללא דופק. יש כאן נערה מופנמת במרכז הסיפור, ונערה אחרת "פלפלית" יותר שתסחוף (או אמורה לסחוף) אותה להרפתקאות מרגשות. אז גם אם גיבורת הסיפור שקטה יותר, ליברטד, שזהו שמה של החברה החדשה, גם היא לא ממש פרועה. אין כאן התאהבות, ואין כאן התעוררות מינית. מקסימום צינגלה אחד, וטיפה, ממש טיפה של אלכוהול. נדמה לי שמרוב שהבמאית נזהרת לא לעשות סרט "לא מוסרי", היא נמנעת מכל מה שלכאורה "אסור". ליברטד מתנשקת עם אחד הבחורים בסלסה. היה משהו מעבר לזה? אולי כן. אולי לא. סיפור אהבה אין כאן בכלל, ולכן האכזבה של ליברטד לא מורגשת בכלל.

בנוסף, הסרט הזה, שמתנהל בכבדות מעייפת, מתפזר לקצת יותר מדי כיוונים, ואף אחד מהם לא מטופל מספיק טוב קולנועית. כבר בתחילת הסרט אנו למדים שהסבתא סובלת מאלצהיימר. לוקח בערך שעה של סרט עד שחוזרים אל הסבתא. האבא נעדר מהסיפור. נרמז שהוא בהליכי גירושין מהאמא, אבל הוא לא נמצא שם בכלל. ואז, לקראת סוף הסרט, הוא פתאום מופיע. וגם הסיפור של ליברטד עם אמא שלה לא מספיק מפותח. ואני בכלל לא מדבר על האורחים הנוספים בבית – הם כמעט שקופים, לא קיימים דרמטית, ולכן בעצם מיותרים.

"ליברטד", להבנתי, הוא סרט על מודלים של הורות. גיבורת הסרט מרגישה את האדמה רועדת מתחת לרגליים שלה (החשש שלה מגירושי הוריה), והיא מחפשת מודלים מוצלחים יותר של הורות. היא רואה את ליברטד ואת אמא שלה, וגם את אמא שלה שמטפלת בסבתא שלה (אמא שלה מטפלת באלצהיימר של האמא של האמא). אבל כל אלו משמשים בערבוביה, כשהנערה לא באמת עוברת חוויות התבגרות, אז שום דבר לא באמת נוגע לה, והיא לא באמת רואה את הסבתא, כי הסיפור הזה נעלם מהמסך לדקות ארוכות, והיא אולי רואה את ליברטד ואת האמא שלה, אבל הסיפור שם לא מספיק מפותח, וגם נמתח מדי דרמטית (היא אומרת שהיא רוצה לחזור לקולומביה. לוקח הרבה זמן עד שהיא פועלת בנידון).

אז יש כאן כוונות טובות, אבל תסריט מבולגן מדי, ועריכה לאה וחסרת דופק יוצרים סרט שהיה אמור להיות מרגש ונוגע ללב, אבל הוא בעיקר מאכזב ומעייף.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s