סדר חדש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Nuevo Orden)

ראיתי בעבר שני סרטים של מישל פרנקו. הבנתי שהוא במאי המבקר תופעות חברתיות במקסיקו, מקום מגוריו, והוא עושה את זה בצורה קרה, אנליטית, מבלי לערב אותי רגשית בחיי הדמויות הסובלות (על "אחרי לוסיה", אחד מהסרטים האלו, כתבתי כאן). אני לא מחובבי הקולנוע של פרנקו כי אני מאמין שרק דרך הבנה רגשית של הסבל האנושי אני אוכל גם להתייחס לחוסר הצדק של המצב שאיפשר את אותו סבל, אבל סרטו האחרון של פרנקו זכה לקבלת פנים מרשימה במיוחד, וגם הטריילר נראה כזה שמקדם סרט שהושקע בו מאמץ יוצא דופן, אז רציתי לתת לבמאי הזה צ'אנס נוסף.זה לא סרט טוב. יותר מכך, זה סרט די דוחה.

צריך לומר מהתחלה: כבמאי, מישל פרנקו עושה כאן עבודה מצוינת. השליטה שלו על דברים רבים המתרחשים בתוך גבולות הפריים ועל מספר ניצבים גדול מאוד היא פנומנלית. גם העריכה בין מוקדי ההתרחשות השונים היא מהירה ודינמית, וגם עבודת הפסקול מוסיפה לאימה (חלקה לא נראית על המסך, והחלק האחר נראה, הו, כמה שהוא נראה). פרנקו מציג כאן קולנוע חסר פחד, אכזרי מאוד, אלים בצורה קיצונית, כזה שמשפיע עלי באולם בצורה ישירה, בוחן את גבולות הסבל שלי.

אבל התסריט של הסרט הזה כל כך עני, כל כך חסר, כך שאין לסרט הזה מספיק בסיס שיתן תוקף לכל מעשי ההרג, העינוי, האונס, וסתם ההתאכזרות הנפרסים כאן בשמחה ובששון. ובלי בסיס תסריטאי מספיק, "סדר חדש" די מהר הופך לקטלוג אינסופי של רוע ללא קונטקסט, או במילים אחרות: פורנוגרפיה של אלימות בוטה מאוד מאוד, דוחה ומגעילה, ללא מעורבות רגשית.

ואני מניח שפרנקו דווקא כן רצה מעורבות רגשית. השוט הלפני אחרון בסרט מציג את דגל מקסיקו מתנפנף ברוח. כאילו רוצה לומר: הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן. ואז פרנקו בכל זאת מתפתה לעוד סצינת סנאף המציגה הוצאה להורג, כי למה לא. מישל פרנקו מציג כאן פנטסיית אימה אפוקליפטית, רק שלא ממש ברור לי מי הן הנפשות הפועלות, ולמה.

יש כאן חתונה של המעמד הגבוה, ויש איש מהמעמד הנמוך שצריך עזרה כספית דחופה בגלל מצב רפואי סופני של אשתו. הכלה מנסה לעזור. למה דווקא היא? מה היתה מערכת היחסים בינה לבין אותו נזקק בעבר? מעבר למשפט וחצי שנאמר כלאחר יד, אין באמת הסבר. פרנקו, כדרכו, לא ממש חופר במניעי הדמויות. עד כמה התסריט מחורר? דוגמא אחת (זניחה למדי, ובכל זאת) מהסרט: דמות אחת מהמעמד הנמוך הולכת ברחוב ומגיעה למחסום צבאי. אתה לא יכול לעבור, אומר לו החייל. אבל אני חייב לקבל אישור עבודה הוא מתחנן. החייל מסרב. בסצינה שלאחר מכן כבר יש לו אישור עבודה, והוא אכן נוסע לעבוד. איך הוא השיג אותו, באילו פרוצדורות הוא נלחם – מה זה משנה. מישל פרנקו מדלג על כל אלו, ודווקא אלו, לדעתי, היו קריטיות כדי לקרב אותי לדמות דרך המאבקים שהיא עוברת. פרנקו לא עובד ככה.

אני גם לא ממש הבנתי מי הם אותם פורעי טרור סדיסטיים. נאמר שהם הצבא, אבל אין ממש מנהיג לטרוריסטים האלו, אין רשימת דרישות, אין הסבר למניעים של מבצעי הזוועות האלו, ואין כמעט פנים ובוודאי שלא שמות לכל האנשים הרעים האלו.

וכך מישל פרנקו די נהנה לזעזע אותנו עם רציחות, ואונס, ושוקרים למקומות אינטימיים, ואם אתם אנשים סדיסטיים, אני מניח שתהנו לגלות לבד עוד כמה דרכים יצירתיות לזוועות איומות שיש כאן בסרט, אבל בלי להכיר ממש את הדמויות (לא אלו הסובלות, ולא אלו המתעללות) הסרט הזה הוא רק פירוט אינסופי של רוע אנושי מבלי לערב אותי בחיי האנשים, וכך אני לא מרגיש את האנשים האלו, את המקסיקנים, לא מרגיש את מקסיקו מתפרקת, וכך גם כל האמירה של הסרט מתפוגגת באוויר.

אז מה שנשאר הוא מקרי סבל שמבוימים מצוין. סרט סדיסטי ומאוד לא נעים לצפייה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s