פסטיבל חיפה 2021: שירת הים

(שם הסרט במקור: Song of the Sea)

את הסרט הזה ראיתי לפני 6 שנים. הוא היה אמור לעלות להקרנות מסחריות, אבל נגנז ונעלם. אני זוכר שהביקורות עליו מכל עבר השתפכו, שלחו טונות של אהבה לכיוון הסרט הזה, ואני מצאתי את עצמי משתומם, לא מבין את הסחף הזה. לא סבלתי בהקרנה של הסרט, אבל גם לא מצאתי סיבה ליפול שדוד לרגליו. פסטיבל חיפה מהדורת 2021 מקרין את הסרט הזה מלפני 6 שנים כסוג של רקע להקרנת סרטו החדש של טום מור, שביים גם את "שירת הים", אז גם אני צללתי לארכיון ושלפתי משם את הטקסט שכתבתי אז, כשראיתי את הסרט, ומעולם לא פרסמתי, כי הסרט לא הופץ:

יש ב"שירת הים" הרבה חומר מהסוג שאני אוהב: סיפורי עם קסומים על יצורים מוזרים, השפעתם על חייהם של ילדים, עצב ושמחה, הרפתקאות ופחדים, וגם מוסר השכל בסוף. הכל נמצא במקום. ובכל זאת, כמעט ולא מצאתי את עצמי מושקע רגשית בסרט הזה. התרשמתי ממנו, מהמחויבות העמוקה של הבמאי למקום ממנו הוא בא, אבל לא הצלחתי להיטמע בעולם הזה. לכל היותר הרגשתי אורח. מישהו שמסתכל על האירים מבחוץ, תמה מול המנהגים, השפה, הסמלים, אבל לא מצליח לפענח.חשבתי שזהו אולי סגנון האנימציה. משהו שנעשה כמעט בכוונה במימד אחד. שטוח בכוונה. במיוחד בקטעים שבהם כלבי הים עולים מעל פני המים ומסתכלים על הילדים – זהו גם רגע משעשע, וגם רגע מאכזב, כי העושר הגדול שנמצא בבסיס הסיפור מועבר באנימציה בסיסית מאוד. אבל זה קל מדי. בכל זאת, לא מדובר באנימטור חובבן. ולא, זה לא סאות'פארק – אין כאן כוונה סאטירית בוטה. יש כוונה שמגיעה מבפנים, ואני מעריך אותה מאוד.

בסופו של דבר, יש כאן כנראה איזושהי בעייתיות בעריכה, אני רק לא יודע לשים את האצבע איפה היא בדיוק. "שירת הים" הוא סרט שבא לספר לי על חשיבותן של אגדות עם, של מיתוסים לאומיים, לא רק לעמים, אלא גם לאינדיבידואלים שמרכיבים את הקולקטיב הזה שנקרא "עם". הבעיה שלי עם "שירת הים" היא שאני לא הצלחתי לשקוע אל תוך הקסם של אגדות העם האלו. כל פעם שמתחיל משהו שאמור להיות קסום, מהר מאוד הסיפור חותך חזרה אל חייהם העגומים של שני הילדים האלו. משהו במיקס בין סיפורי העם על היצורים המיתיים, ובין הקשר שלהם לחיים של הילדים האלו – משהו שם לא ישב לי כמו שצריך.

למעשה יש רק רגע אחד בסרט שבו ממש הרגשתי מושקע רגשית במסע של הילדים – והוא גם היה רגע מבהיל למדי (הינשופים), כך שאולי יש כאן גם חוסר בהירות לגבי מיהו קהל היעד של הסיפורים האלו, כי זה לא ממש סרט לילדים, אבל זה כן סרט למבוגרים שיש בהם עדיין ילד איפשהו, אז זה קצת נופל בין הכסאות. ואיפשהו בתוך כל זה נמצא "שירת הים" – סרט שיש בו הרבה דברים יפים, רק שהם לא מסודרים בצורה מספקת שתמצה את הפוטנציאל העצום שיש בו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s