פסטיבל חיפה 2021: תל אביב

מאוד רציתי לאהוב את הסרט הזה. מרט פרחומובסקי הוא איש חביב, והפרויקטים שהיה מעורב בהם בעבר (ושעדיין מעורב בהם) מוכיחים שהוא איש אוהב קולנוע. לצערי, יצאתי מ"תל אביב" לא מסופק.וזה לא בגלל שהסרט הזה כושל. יש בו הרבה אנושיות ורכות בבימוי, וזה ניכר בעיקר בסצינות הסקס. אבל הסרט הזה לא מצליח לקחת אותי למסע רגשי. "תל אביב" הוא סרט מדכא מאוד שמתרחש בעיר השמחה, תל אביב. אין בו עליות וירידות במצב הרוח. יש בו רק ירידות.

הסוד לדרמה אפקטיבית הוא לדעת איך לשלב בין השחוק והדמע. לדעת גם ברגעים עצובים להגניב חיוך או אפילו צחוק רועם ומשחרר. "תל אביב" לא יודע לעשות את זה. הסרט הזה עוקב אחרי להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2021: אמא קטנה

(שם הסרט במקור: Petite Maman)

המפגש בין ילדים ומוות הוא מפגש לא טבעי. ילדים הם התחלת החיים. המוות הוא הסוף. במשחקי ילדים יש תמיד Do Over. המוות לא מאפשר חיים נוספים. ילדים הם תמימות. המוות הוא התפכחות, הכרה במציאות (עצובה בדרך כלל).

וכך, "אמא קטנה" הוא סרט קטן, קצר אפילו, אבל הוא מכיל בתוכו עולם מלואו. במרכזו ילדה אחת קטנה, בת 8. סבתא שלה, אמא של אמא, נפטרה ממש בתחילת הסרט. וכך היא עכשיו צריכה להתמודד עם משהו לא ילדותי בכלל. והיא עושה את זה בדרך פלאית – היא פוגשת ביער, על יד ביתה של סבתה ז"ל, ילדה אחרת בת גילה. במהרה היא מגלה שהילדה הזאת היא בעצם אמא שלה כשהיא היתה ילדה. וכל מה שהן עושות בסרט, בעצם, הוא לשחק משחקים. להיות ילדות. לדחות את הקץ, את ההתבגרות, את המוות. להתמודד עם הפטאליות ע"י חזרה לתמימות.

petite mamanובגלל זה הרגע הכי שובר לב כאן, מבחינתי, הוא הרגע בו האבא אומר: יאללה, הולכים. הילדה רק רוצה לשחק עוד קצת, להחזיק בניצוץ הילדות עוד יום אחד, אולי עוד כמה שעות, והאבא בא לשבור לה את החלום. לגרום לה להתבגר. והיא לא רוצה להרגיש את הכאב שבא עם ההתבגרות. רוצה לדחות את זה כמה שניתן.

ניתן לראות את זה גם מהצד השני – את הסרט מובילה הילדה, אבל היא להמשיך לקרוא