פסטיבל חיפה 2021: ויהי בוקר

זוכרים את "ביקור התזמורת"? הסרט האנושי והמקסים ששבה את לב העולם? ערן קולירין, היוצר של "ביקור התזמורת", עשה ב-14 השנים שעברו מאז רק שני סרטים: "ההתחלפות" המוזר והמהנה (אבל גם המנוכר שלא ממש התחבר לקהל), ואת "מעבר להרים ולגבעות", שבו ניסה להיות יותר פוליטי, בהצלחה חלקית בלבד לטעמי (ושוב, מבלי ליצור קשר עם הקהל).

עכשיו חוזר קולירין עם סרט שהוא, להבנתי, סוג של נסיון ליצור "ביקור התזמורת 2". גם כאן, כמו שם, קבוצה של אנשים תקועים במקום אחד בגלל אילוץ. גם כאן, כמו שם, המצב שנכפה עליהם מכריח את האנשים לתקשר, להיפתח, לדבר כמו שלא דיברו כבר הרבה מאוד זמן. ופה, כמו שם, זה יוצר רגעים קולנועיים יפהפיים ומרגשים. ובכל זאת, כדרכו של כמעט כל סרט המשך, המקור הרבה יותר טוב.יש משהו מוזר בדרך שהאנשים מדברים כאן. כאילו שלוקח להם שנייה או שתיים לקלוט את מה שבן שיחם אמר לפני שהם מעכלים ומגיבים. נוצר איזשהו פער בין קצב שיחה מציאותי לבין קצב השיחה כאן בסרט, ולתוכו מוזרק הרבה פעמים הומור דק המשולב עם הרבה חום אנושי, וזה, בליווי הצגות משחק נהדרות של אלכס בכרי (בתפקיד הראשי), ושל סלים דאו, בין היתר, יוצרים כמה סצינות שקטות ועם זאת מלאות רגש, כמו למשל הסצינה שבה מתוודה הגיבור על חטאו בפני אימו ואח"כ בפני אשתו (שתי הסצינות האלו אמפטיות ומכילות, בניגוד למה שניתן היה לחשוב), או הסצינה שבה נחשף שהאב הוא על גבול האלצהיימר, למשל.

אבל בניגוד ל"ביקור התזמורת", כאן אין יהודים וערבים. כאן יש רק ערבים. מצד אחד זה מאוד מעניין להסתכל על תרבות אחרת שנמצאת ממש פה, אבל החוסר באנטגוניסט שיערער את הסירה מורגש, ואין ממש קצב לסרט. הרגשתי שחסרה בעיקר מסגרת זמן מוגדרת לסרט. משהו שיכניס את כל הדמויות והאירועים כאן לסיר לחץ שלקראתו הסרט הולך. האנשים סגורים בכפר. עד מתי? לא יודעים. תבוא מחר ונראה. אז הסרט נכנס לאיזושהי סטגנציה שמושכת את קצב הסרט בעצלתיים. בין סצינה אנושית אחת לאחרת יש יותר מדי אוויר שעומד במקום, ומעט מדי תנועה.

ואז צריך להתחיל לדבר על פוליטיקה. וזה החלק הכי פחות טוב של הסרט. יש כאן סיפור אנושי של כמה דמויות, אבל בכל פעם שהפרטי מתחבר עם הציבורי-פוליטי, שיווי המשקל בסרט מתערער עד לכדי מבוכה לא נעימה לצפייה. יש משהו עדין ויפהפה ביחסים בין הדמויות כאן. בסצינות הפוליטיות (פריצת המחסום בהתחלה, למשל, או סצינת ההפגנה, עוד למשל) יש משהו גס ובוטה, שלא נותן מקום לאנשים שחיים חיים שקטים תחת הכיבוש. המחוספס והעדין מתנגשים והתוצאה לא אחידה.

ועם זאת, רובו של הסרט מתרכז באנשים, ולא בפוליטיקה שמנהלת אותם, והחוויה הכללית מלבבת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s