פסטיבל חיפה 2021: המעונות

(שם הסרט במקור: Общага)

אני אודה על האמת: חוויה של פסטיבל יכולה להיות מעייפת. לפני ההקרנה של "המעונות" שקלתי לוותר. ללכת לנוח קצת לפני ההקרנה הבאה. בסוף נכנסתי. ואיזה מזל שלא ויתרתי. "המעונות" הוא לא סרט ללא חסרונות, והוא כן תורם לעייפות במידה מסוימת, אבל הוא גם תעודה מחרידה על הימים ההם, ומן הסתם, גם על הזמן הזה.

הימים ההם – רוסיה, או יותר נכון, ברית המועצות של 1984. זמנים אחרים לגמרי, לא קשורים בכלל למה שקורה עכשיו. הסיפור הוא על חבורה שמחה של סטודנטים. כל המערכה הראשונה של הסרט מתארת את הדינמיקה המחויכת, הכמעט מלאכותית בכוונה, של הקבוצה הזאת. השחקנים כל כך נהנים אחד מהשני, ובשילוב עם הבימוי הסבלני נוצרת הרגשה של קבוצת אנשים עם שפה משותפת, אנשים שמכירים אחד את השני כל כך טוב עד שדי בחצאי משפטים, ברמיזות, כדי להעביר את החיים ביחד.

ואז – אסון.הטרגדיה הזאת, שנופלת מהשמים (באופן הכי מילולי שיש, ובדרך שמבוימת בצורה מבהילה ממש) גורמת להתפרקות הקבוצה הזאת. החלק החלש של "המעונות" הוא הדרך שבה העריכה לא מצליחה ליצור לחץ מתגבר על כל דמות בנפרד. העריכה קצת איטית מדי, הרבה פחות דחוסה ממה שהיתה צריכה להיות. הרי פצצת הזמן מונחת כבר מיד לאחר אותו אסון – ביום שני ב-14:00 העד צריך ללכת למשטרה ולהעיד על מה שהוא ראה שהוביל לאסון. אבל כמעט ואין שימוש בנקודת הזמן הלוחצת הזאת, שמאיימת מאוד על האדם האשם.

ואז הסרט מגיע לעיקר – "המעונות" הוא תמונה מחרידה של הדרך שבה אנשים עם כוח מסובבים את הכפופים אליהם כדי שיעשו את רצונם, וזה כולל הסתרת פשעים ועיוות האמת, ויותר מכך, "המעונות" מציג את הדרך שבה המעמד הנמוך מפנים את נמיכותו, הדרך שבה האנשים הפשוטים נכנעים לכוח, עושים את רצונו, כדי, בפשטות, לשרוד.

ו"המעונות" הוא גם תעודה של הדרך שבה הכוח האלים הזה שמופעל על החלשים מביא רק לטרגדיה נוספת. במקום לקום, במקום להתמרד, במקום להפעיל כוח נגדי (בהפגנות, או פשוט באלימות נגדית), החלשים (וזה כולל אותי) עושים את המעשה הקונפורמי, מורידים את הראש, עושים את מה שצריך כדי לשרוד, ולא רואים שהתוצאה היא רק טרגדיה נוספת.

תסריט מעולה, משחק מצוין, עיצוב אמנותי דחוס של המעונות (שרק מבליט את ההשפלה – המעונות הם לא מלונות פאר, אלא חדרים עלובים למדי, כל מה שסטודנטים תפרנים שכאלו יכולים להרשות לעצמם – דווקא בעבור מקומות כאלו הסטודנטים האלו מאבדים צלם אנוש), ולמרות שהעריכה נמנעת מללחוץ ולכווץ את הסיפור, "המעונות" הוא תעודה מחרידה ומהממת למדי של שלטון כוחני ושל תוצאותיו. סרט מרתק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s