פסטיבל חיפה 2021: ליל הלהבות

(שם הסרט במקור: Noche de Fuego)

סרטה הקודם של  טטיאנה הואסו, "סערה", זכה לביקורות טובות מאוד בכל העולם, כולל מועמדויות ופרסים שונים (והוא גם היה הבחירה של מקסיקו לאוסקר לפני 4 שנים). הסרט גם הוקרן בארץ, אבל אני הצלחתי לפספס אותו, למרות שהוא מאוד סיקרן אותי. כשראיתי את שמה של הואסו בתכניית פסטיבל חיפה החלטתי שהפעם אני כן אעשה את ההיכרות שלי עם הבמאית הזאת. אז אכן ראיתי את הסרט, והמסקנה שלי היא: להואסו יש אמפטיה מידבקת לדמויות נשיות, אבל היכולת שלה להוביל נראטיב קולנועי (לפחות בסרט עלילתי. כל סרטיה הקודמים היו דוקומנטרים) היא מוגבלת.במרכז "ליל הלהבות" עומדות כמה בנות צעירות. הואסו מצוינת כאן בתיאור חייהן של בנות בגיל רך למדי, בסביבה נחשלת מאוד. האינטראקציה בין החברות חמודה ונעימה, וגם כשהסרט עושה קפיצה אל גיל ההתבגרות, גם אז הרגישות של הואסו לחייהן של נשים צעירות, הרצונות שלהן אל מול המחויבויות שלהן – זה עובר יפה מאוד ב"ליל הלהבות".

אבל הסיפור כאן קצת תמוה. כבר תחילת הסרט קצת ערערה אותי: הואסו מבקרת במספר מוקדים שונים של התרחשות, ולא ממש מחברת את הקצוות. אני מודה שלא ממש הבנתי מה הם עושים שם כשהם מפוצצים את האדמה, כמו שלא ממש הבנתי מה הם עושים שם באיסופים מהשדות (הנשים חולבות סוג של נוזל מהצמחים. זה כנראה סוג של חומר להכנת סמים, אבל אולי אני טועה). הואסו מתעניינת באינטראקציות האנושיות בין הנשים הצעירות יותר ופחות (בין הנערות לבין עצמן, וביניהן לבין האמהות שלהן), אבל בכל הקשור לתיאור הסביבה שלהן, הואסו הרבה יותר מעורפלת.

הנשים כל הזמן מפחדות שיבואו רעים ויעשו להן…מה בעצם? כן, אני יכול לנחש מה גברים רעים עושים לנשים תמימות, אבל חוסר הספיציפיקציה של המעשים האלו, ואפילו של מי הם הרעים האלו (יש איזה רגע בסרט שבשכונה עוברת שיירת ג'יפים עם אנשים שיורים באוויר, ומישהי אומרת – זהו הקרטל החדש. ז'תומרת שהיה ישן, ועכשיו הוא התחלף? מי הם הרעים? מה הם רוצים? מהי בעצם הסכנה?)  – כל אלו הופכים את הפחד ממשהו נורא שיקרה למשהו ערטילאי, ולא למשהו קונקרטי, וכך הפחד הזה לא ממש מנקר אצלי באולם.

אז כן, כל הבתים המתקלפים, וכל ההוויה הנשית של מקום שכזה – הואסו טובה מאוד בתיאור של הסביבה ושל חיי בנות צעירות, אבל לא ממש ברורים הרבה פרטים בסיפור (וגם: אין באמת סיפור. יש יותר תיאור מצב, אבל אין התפתחות. או שיש, אבל הואסו מדלגת על שלבים, ואין כאן מהלך דרמטי), כך שהסרט הזה אולי יפה ברמה היומיומית, אבל אין כאן ממש חרדה לגורלן של הגיבורות, והסרט הוא אולי יפה לעין ומלטף את הלב, אבל הוא לא ממש מרגש וחורך בנשמה, כמו שנדמה לי שהיתה הכוונה שלו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s