פסטיבל חיפה 2021: ירח כחול

(שם הסרט במקור: Crai Nou)

"ירח כחול" הוא סרט הבכורה של הבמאית אלינה גריגורה. אני אוהב קולנוע רומני, ומעניין אותי לדעת מה קורה בשטח הקולנוע שם, אז הלכתי לראות אם יש לנו מה לצפות משם חדש בשטח הקולנוע שם, ברומניה.

התשובה היא: יש. ועוד איך יש. ומצד שני, "ירח כחול" הוא סרט עם לא מעט בעיות.

אלינה גריגורי מציגה ב"ירח כחול" תצוגת בימוי מאוד מרשימה. המצלמה כל הזמן ביד, קרובה מאוד לשחקנים ולשחקניות, בסצינות ארוכות מאוד, עם הרבה משתתפים, שצריכים להמשיך לשחק גם כשהם לא נראים בפריים, ועם עיצוב פס-קול מצוין, הסרט הזה הוא זבוב טורדני ומאוד מעצבן באוזן של הגיבורה שלו, אשה צעירה שסובלת קשות משליטת הגברים במשפחה. כל מה שהיא רוצה, וזה עובר יפה מאוד בזכות עבודת הבימוי, הוא קצת שקט.

שקט.

ש   ק   ט!!!!!

אבל הסרט הזה לא מניח לה. עם תזמור מצוין של השחקנים על ידי הבמאית, היו רגעים שהרגשתי שיש כאן את הגרסה הרומנית של "ולקחת לך אשה" – הגברים במשפחה לוחצים מאוד מאוד על האשה הצעירה לעשות את מה שהם רוצים. וגם הנשים המבוגרות יותר מורידות את הראש, משחקות את המשחק.

הבעיה מתחילה בתסריט ובעבודת המשחק של השחקנית הראשית. קודם כל, בבחירה מאוד מבלבלת, הטריגר למסע השינוי שאולי יגיע מתחיל דווקא במעשה אונס. דווקא הגבר שאונס, אולי הוא יהיה המושיע שלה. יואנה צ'יטו, המגלמת את הדמות הראשית, משחקת אותה כפלגמטית למדי. היא לעיתים רחוקות מתעצבנת, או צועקת, או מראה איזשהו רגש. היא לרוב מכונסת בעצמה, מנסה לתרגל את השקט המיוחל, שלעולם לא מגיע. יש לה גם חצי אחות, והשחקנית שמגלמת אותה יוצרת בדיוק את ההיפך הגמור – אשה צעירה ומוחצנת, מוגזמת מדי, צועקת ומשתולללת. שתי נשים מוגזמות, כל אחת לקיצוניות אחרת, דבר שקצת שולף אותי מחוויית המציאות שהבמאית בוראת בכשרון רב. מסביב לנשים האלו יש לא מעט גברים, גם הם עוברים כדמויות די שטחיות (מלבד הדמות של ולאד איבאנוב הותיק והאהוב, שכאן, בניגוד לטייפקאסט הקבוע, הוא דווקא הגבר הכי נחמד במשפחה. נחמד, כמובן, עד גבול מסוים. חבל שהתפקיד שלו קטן ומאוד משני).

שליטה גברית, שגם גולשת לגזענות, וסתם אלימות – לפחות במקומות שאני מכיר, הם אלמנטים שמגיעים מתוך הסתרה. זה לא "מכובד" להיות אנטישמי, אז מוצאים סיבות כאילו רלוונטיות כדי לא לאפשר לאחותך לצאת עם מי ש"לא ראוי". כאן, בסרט הזה, כל השליטה הגברית והדעות הקדומות מאווררות באוויר הצח ללא בושה בכלל, וזה קצת משונה לי שאף אחד לא מתבייש בהתנהגות שלו.

הסרט הזה מנסה להראות איך זה קורה שנשים מפנימות את דפוס ההתנהגות המקובל, מקבלות על עצמן את הדין, ומעבירות אותו הלאה, לדור הבא, אבל המרד של הנשים האלו מסופר ב"ירח כחול" בצורה קצת עקומה. המורדת הראשית שקטה מדי, ויוצאת דווקא מתוך אונס, ואחותה רועשת מדי. באמצע גברים שונאים מדי, אלימים מדי, או סתם טיפשים מדי.

אז מה שיש כאן הוא תצוגת בימוי נהדרת שמבוזבזת על תסריט לא אפוי מספיק ועל בחירת שחקנים לא מוקפדת מספיק. אלינה גריגורי הוא שם שאני אחפש בעתיד, ו"ירח כחול" הוא כרטיס ביקור מאוד מכובד לכניסה לעולם הקולנוע הרומני (או לעולם הקולנוע בכלל), אבל כסרט בפני עצמו, הוא לא מספיק שלם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s