אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שלישי

בדיוק לפני שבוע פרסמתי כאן את המקבץ השני של הסרטים שיתמודדו על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. מאז הצטרפו למירוץ עוד 11 סרטים, וביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 33 סרטים במירוץ. אלו הם הסרטים שנוספו בשבוע האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סומליה: גולד ונאסרה (Guled & Nasra) – חאדר אחמד

ואחרי שתיגמר הפליאה מזה ש"אה, גם בסומליה יש קולנוע", ואחרי שהעיניים יפסיקו להתלהב מהאקזוטיקה, השאלה היא האם הסרט הזה הוא קולנוע ראוי בפני עצמו, או שכל ערכו הוא באקזוטיקה. במבט מבחוץ, נדמה לי ששתי התשובות נכונות. גולד ונאסרה, גיבורי הסרט, הם זוג נשוי. מבט בטריילר מגלה ששני השחקנים, לפחות בהצצה חטופה, עושים עבודה טובה בהצגת זוג אוהב וסימפטי. הבעיה: היא חולה וצריכה ניתוח. הבעיה הגדולה יותר: הניתוח יקר ואין כסף. אז הגבר, שעובד כחופר קברים ולא מרוויח הרבה, נוסע חזרה לכפר הולדתו כדי לנסות ולהשיג את הממון הרב, משאיר את אשתו האהובה לטיפולו של בנם בן העשרה.

ו…לא יודע אם קורה הרבה יותר מזה. הסרט אמנם לא ארוך (קצת פחות משעה וחצי), אבל אני לא יודע אם יש יותר ממצב נתון וקצת אקזוטיקה כדי למלא את הזמן כאן.

הונגריה: פוסט מורטם (Post Mortem) – פטר ברגנדי

אני לא ממש מבין את הבחירה של ההונגרים לאוסקר. זה סרט שיכול להיות שהייתי מתפתה לראות באיזשהו פסטיבל, אבל זה ממש לא חומר לאוסקרים. זה סרט אימה, ולפי הטריילר לפחות, זה סרט מבהיל למדי, או לפחות כזה שבאמת משתדל להבהיל. ההונגרים, כדרכם, מתעסקים בתקופה שבין מלחמות העולם. לשם מונחת גיבור הסיפור, צלם שעיסוקו העיקרי הוא צילום גופות (מבט בטריילר מסביר את העיסוק: סידור המנוח או המנוחה יפה לכדי תמונה כדי שאלו שנשארו מאחור יזכרו את אהובם או אהובתם הכי יפה שאפשר). אבל אז מתחילות רוחות המתים לרדוף את הצלם. נראה מרתק למדי, אבל קשה לי להאמין שמישהו באקדמיה האמריקאית יבחר בסרט הזה למועמדות לאוסקר.

טאיוואן: נפילות (瀑布) – צ'ונג מונג-הונג

טאיוואן שולחת לאוסקר סרט שבמבט שטחי הוא קצת מיקס של שני נושאים שלא בטוח שמתחברים יחד. אחד הוא התמודדות עם מחלה – קורונה. השני הוא המתמודדות עם מחלה – מחלת נפש. נערה צעירה נשלחת הביתה לבידוד אחרי שמתברר שהייתה בקרבת חולה מאומת. גם האימא מתבקשת ע"י המעסיק שלה לצאת לחופשה עד שהכול יתבהר. אימא ובת ביחד בבית לבד – והמתחים שהיו שם רק מתגברים. ואז מסתבר שהאם בעצם מתמודדת עם מצב נפשי רעוע, והיא מתאשפזת. יחסי אם ובת על רקע מחלה יכול להיות רקע לסיפור רב יצרים, רק שנדמה לי שעירוב שתי מחלות שונות, שני סטים שונים של נסיבות לא ממש יצליח לחבר את הכול ליצירה הומוגנית אחת.

אוסטריה: חופש מוחלט (Große Freiheit) – סבסטיאן מייזה

אוסטריה שולחת לאוסקר סרט מסקרן: סיפורו של בחור צעיר והומוסקסואל (פרנץ רוגובסקי, אחד השחקנים הגרמנים העולים. אנחנו מכירים אותו, בין היתר, מ"טרנזיט" היפהפה של כריסטיאן פצולד) הנכלא בבית סוהר בגלל הומוסקסואליותו בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. דווקא בכלא הוא מוצא אהבה בדמותו של גבר אחר הכלוא שם באשמת רצח. "חירות גדולה" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון וזכה שם בפרס, והוא כבר עושה סבב פסטיבלים מכובד למדי (כולל ירושלים. פספסתי אותו שם). אמנם יש במירוץ השנה כמה סרטים עם פרופיל די גבוה, אבל גם האוסטרי יכול למצוא את דרכו לשלב הבא.

בולגריה: פחד (Страх) – איוואליו חריסטוב

יש לפעמים תקצירים של סרטים שאני קורא ומקבל מהם רושם מסוים, ואז, כשאני רואה את הטריילר, אני משנה מיד את דעתי. התקציר של "פחד", נציג בולגריה לאוסקר השנה, מציג סרט דרמטי: סיפורה של מורה מובטלת בעיירת גבול בולגרית. יום אחד היא פוגשת בקרבת מקום פליט, ומבקשת להסגיר אותו לשלטונות, אבל הם מטפלים בכל כך הרבה פליטים, שאין להם זמן ומקום לעוד אחד. אז היא לוקחת אותו אליה הביתה, והמצפון שלה מתחיל לעשות את שלו.

יופי. עכשיו תלחצו על הלינק לטריילר. זה נראה כמו קומדיה חצופה, או לפחות סאטירה ארסית. בשחור לבן, עם תנועות מצלמה פראיות למדי, זה ממש לא נראה כמו הדרמה שהתקציר מבטיח. יכול להיות סרט מעניין, אבל הסגנון הזה נדמה לי זר למצביעי האקדמיה האמריקאית.

קרואטיה: טרזה37 (Tereza37) – דנילו סרבדז'יה

זה יכול להיות סרט מעניין על אישה במשבר. אישה, טרזה מן הסתם, בת 37, עברה עכשיו את ההפלה הרביעית שלה. משהו שם לא מסתדר. היא נשואה כבר 10 שנים, אבל ארבעה הריונות שלא מגיעים אל סיומם. הגינקולוגית שלה אומרת לה בצחוק: אולי תנסי עם מישהו אחר…זאת, ללא ספק, בדיחה, אבל זה מנקר במוחה. 10 שנים של נישואין, השגרה כבר מתחילה לחלחל, והטרגדיה של ההפלות אוכלת כל חלקה טובה בנשמתה – היא מתחילה לשקול את הבדיחה הזאת ברצינות. נשמע כמו סרט שיכול באמת לעקוב אחרי אישה במצב מאוד ספציפי ולנסות להביא אל המסך פיסת חיים נשית שלא רואים הרבה.

צ'כיה – זאטופק (Zátopek) – דויד אונדריצ'ק

צ'כיה שולחת לאוסקר סרט שנדמה לי שאומר הרבה מאוד לצ'כים, ולחובבי אתלטיקה אדוקים, אבל מעט מאוד לכל השאר. אמיל זאטופק היה האתלט המפורסם ביותר בתולדות צ'כיה. אני מניח שסרט על חייו מרגש צ'כים כמו שסרט על מיקי ברקוביץ' היה יכול לרגש ישראלים (ובאמת, איך עוד לא עשו סרט כזה?!). התקציר שקראתי של הסרט הזה מתרכז בביקור של אתלט אוסטרלי בצ'כיה ב-1968, אדם שבא לבקש את עזרתו של זאטופק בעת משבר. אני מנחש שהביקור של האוסטרלי יהיה רק תירוץ שדרכו הסרט ייכנס אל סיפור חייו והצלחותיו של זאטופק לכל אורך הקריירה (הטריילר מתרכז בעיקר באירועי חייו של זאטופק, ומניח את הפגישה עם האוסטרלי בצד). בסך הכול הסרט הזה נדמה לי כמו ביוגרפיה סטנדרטית ולא מאוד מלהיבה.

גיאורגיה: ברייטון 4 (მეოთხე ბრაიტონი) – לבאן קוגאשווילי

הסרט שגיאורגיה שולחת לאוסקר נדמה לי סרט לא רע בכלל, והוא כבר זכה בפרס הסרט הטוב, השחקן, והתסריט בפסטיבל טרייבקה האחרון, מה שאומר שהוא נגיש ועשוי טוב, ועם זאת, נדמה לי שהוא הולך בשבילים מוכרים מדי, גם (ואולי בעיקר) בגלל שהוא מתרחש בארה"ב ולא בגיאורגיה. הסיפור הוא על אלוף התאבקות לשעבר הנוסע מגיאורגיה עד לניו יורק כדי לעזור לבנו שהסתבך בחובות למאפיה. בקליפ שבלינק ניתן לראות גם את יחסי האב-בן וגם את הטקסים המוכרים של המאפיה מהרבה סרטים אחרים. יכול להיות סרט לא רע, אבל לא בטוח שמאוד מעניין.

צרפת: טיטאן (Titane) – ג'וליה דוקורנו

צרפת מפתיעה ובוחרת ב"טיטאן" כנציג הלאומי שלה לאוסקר. סרט בוטה וקיצוני מאוד שמוקרן ממש בימים אלו בישראל, שהוא גם סיפורה של אישה שבורחת מהחוק ע"י התחזות לבנו האבוד של כבאי, והוא גם סיפור של אישה שנכנסת להריון ממכונית. בדרך היא תגלה שמה שיוצא ממנה הם לאו דווקא נוזלי גוף, ואנחנו נגלה כמה דרכים יצירתיות לבצע רצח אכזרי. אני לא אהבתי את הסרט הזה, אבל יש לו גם כת מעריצים. קשה לי להאמין שהסרט הזה יעבור שלב באוסקר.

יפן: הנהגת של מר יוסוקה (ドライブ・マイ・カー) – ריוסוקה האמאגוצ'י

יפן שולחת לאוסקר את אחד הסרטים הכי מהוללים של השנה, ועם זאת, אני פחות מתלהב. כפי שכתבתי על הסרט כשראיתי אותו בפסטיבל חיפה, אכן מדובר בסרט מרשים מאוד, אבל הוא מאוד ארוך (3 שעות) ומתפזר להרבה יותר מדי כיוונים. הסיפור, הרי, פשוט (והאמת, גם לא מאוד מעניין): בסך הכל יש כאן תיעוד של עבודה על עיבוד יפני של "הדוד וניה". מההחלטה על הבמאי, דרך האודישנים, החזרות, ועד להצגה עצמה – זה, פחות או יותר, הסיפור של הסרט. אבל הטריילר מטעה. הטריילר שבלינק מתרכז בסיפורה של הנהגת משם הסרט. והסיפור הזה מגיע רק ממש לקראת סוף הסרט. עד אז הסרט יספר על לא מעט דמויות אחרות, ויעשה אינספור עיקופים וסטיות בדרך כדי לספר על האנשים שעובדים על המחזה (רובם, אגב, זרים זה לזה, ממקומות שונים, ומדברים בשפות שונות). הסרט אכן מבוים מאוד יפה, ויש בו כמה סצנות נהדרות, אבל כיצירה שלמה היא קצת מתישה.

פינלנד: תא מספר 6 (Hytti Nro 6) – יוהו קוסמאנן

אחד הסרטים הכי בולטים השנה בסצנת פסטיבלי הקולנוע, ולטעמי בצדק. סרט יפהפה שראיתי בפסטיבל ירושלים (כאן כתבתי עליו). סיפורה של בחורה פינית שנמצאת ברוסיה לצורך לימודים. היא ובת זוגתה מתכננות לנסוע למקום רחוק לצורך תחקיר ללימודים, אבל האהובה מבטלת ברגע האחרון. גיבורת הסרט נוסעת לבדה ופוגשת בתא מספר 6 ברכבת גבר מאוד שונה ממנה. לכאורה סרט נוסחה על הפכים שנמשכים, אבל יוהו קוסמאנן מזריק לסיטואציה החבוטה הזאת הרבה אינטליגנציה ולא מעט רגש, והסרט הזה הוא מסע כמעט אפי שמגיע רחוק מאוד גם במרחק פיסי וגם ברגש. סרט נהדר עם סיכוי גדול לעבור לשלב הבא.

עד כאן המקבץ השלישי. יהיו עוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s