אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ חמישי

שבוע עבר מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם של הסרטים שהמדינות השונות בוחרות לשלוח לתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט שאינו דובר אנגלית, ומאז התפרסמו כבר 15 בחירות נוספות של סרטים (8 מתוכן התפרסמו אתמול. שמונה ביום אחד!). ביחד עם 40 הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 55 סרטים במרוץ, ויש עוד לא מעט מדינות שעדיין לא הגישו. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בשבוע האחרון (הפעם יש כאן כמה מהסרטים הכי בולטים בסצנת הפסטיבלים העולמית. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אסטוניה: על המים (Vee Peal) – פיטר סים

הסרט שאסטוניה שולחת לאוסקר נראה, על פניו, רחוק מאוד מסרט אוסקרים, ובכל זאת הוא מסקרן אותי. התקציר של הסרט הוא בן פחות משורה אחת: סיפור התבגרותו של ילד באסטוניה הסובייטית של שנות ה-80. זה הכול. ניסיתי לדלות עוד קצת חומר, אז מסתבר שהילד חי אצל הסבא והסבתא, כי האימא איננה (השמועה היא שהיא נמצאת בשבדיה, וזאת הסיבה שהיא מופיעה בחלומותיו של הילד בדמותה של אנייטה פאלסקוג, אחת מחברות להקת "אבבא"). הילד הוא כנראה מהסוג היותר עדין, והוא יעבור את כל מה שילדים בגיל זה עוברים בבית ספר – קצת התעללות מבריונים, קצת אהבה ראשונה, וקצת חוסר קומוניקציה עם אלו שמגדלים אתו, במקרה הזה, סבא וסבתא. ברקע יהיה הקומוניזם שעדיין שלט אז, ותחביב הדיג שכנראה יהיה המפלט של הילד. הטריילר מקסים, רומז על הומור אפקטיבי ולב חם, והסרט הזה נראה חמוד מאוד, אם כי ממש לא סרט איכות יוצא דופן, כזה שמקבל אוסקרים.

ליטא: הקפיצה (Šuolis) – ג'ידרה זיקיטה

כמו הסרט האסטוני, גם הבחירה הליטאית לאוסקר נדמית לי כמו סרט שאני מאוד ארצה לראות אם תזדמן לי האפשרות, ועם זאת, קשה לי לראות איך הסרט הזה עובר שלב באוסקר. ליטא שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי על סיפור שעל פניו נשמע מרתק: ב-1970 ספינת דיג סובייטית שייטה ליד חופי ארה"ב. משמר החופים האמריקאי יצא לברר את העניין, וכשהאמריקאים התקרבו מספיק, אחד מאנשי הצוות הסובייטים קפץ אל הספינה האמריקאית, מתחנן למקלט מדיני. האמריקאים הסתבכו בתוך הבירוקרטיה שלהם ולא לקחו אליהם את העריק, ומשבר דיפלומטי לא קטן התחולל מתוך הסיפור האנושי הזה של אדם שרק רצה חופש. בטריילר ניתן לראות אנשים בכירים מרואיינים (הנרי קיסינג'ר) או מופיעים בצילומי ארכיון (הנשיא ניקסון) מה שרק מוביל אותי לחשוב: מה אחוז האנגלית בסרט הזה, שהרי זאת הקטגוריה לסרטי שאינם דוברים אנגלית? חוץ מהשאלה הקטנה הזאת, זה יכול להיות סרט מרתק.

איסלנד: טלה (Lamb) – ואלדימאר יוהאנסון

איסלנד שולחת לאוסקר סרט שקצת עשה גלים בפסטיבלים בעולם, בעיקר בגלל הנחת היסוד יוצאת הדופן שלו: לזוג באמצע שום מקום איסלנד נולדת ילדה-טלה. וזהו. ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים ומאוד התאכזבתי ממנו. סרט עם נופים יפים, ועם שחקנית אחת מפורסמת (נומי ראפאס), אבל עם הרבה שתיקות אמנותיות שכאלו, ועם איזושהי פרטנזיה לומר משהו על חטא תנ"כי, אבל עם מעט מאוד הרגשת מציאות, ועם איזושהי תחושה של אנשים שעלו על רעיון מדליק, ולא באמת ידעו מה לעשות איתו.

מקסיקו: ליל הלהבות (Noche de Fuego) – טטיאנה הואז'ו

אחת האכזבות שלי מפסטיבל חיפה. מקסיקו שולחת לאוסקר סרט המתאר כמה וכמה נערות ונשים צעירות החיות בפחד מתמיד. וזהו. הכפרים מוזנחים, המקום יפה, כפרי, ופסטורלי, אבל תנאי המחייה קשים, והנשים מפחדות. לא ממש ברור ממה, ואין ממש סיפור. אבל הן מפחדות. זהו המצב הקיומי שלהן. וזה לא מחזיק סרט שלם.

לטביה: הבור (Bedre) – דאצ'ה פוצ'ה

לטביה בוחרת לשלוח לאוסקר סרט שלפי מה שקראתי הוא סרט מסובך למדי, לא בגלל שהסיפור שלו לא נהיר, אלא בגלל שהמחט המוסרית שלו הולכת על קו דק שמאוד קשה להחזיק עליו מעמד מבלי ליפול. גיבור הסרט הוא ילד בן 10 שנאלץ לעבור לגור עם סבתו מחוץ לעיר. הוא סובל הקנטות בבית הספר ומתפרץ בתגובה – הוא גורם לנפילתה של ילדה שהציקה לו לתוך בור. לכאורה – סרט על בריונות, ועל תגובה אלימה אחת לאלימות שכנגד. למעשה, הסרט הזה כנראה חוקר את הפסיכולוגיה של ילדים פגועים, פצועים. בעקבות המקרה, הילד מסתגר יותר, ובאופן מקרי הוא מפתח ידידות לא רגילה דווקא עם אישה מבוגרת מקצה העיירה. הידידות הזאת מהווה מפלט, מרפא, אבל אני מניח שיהיו עליות וירידות גם במערכת היחסים הזאת. אז מה הילד הזה? בריון, או ילד רגיש ומופנם? האם הסרט הזה מטיף לאלימות מול אלימות, או שהוא מבקש לבדוק את הכאב הגדול של ילדים, שלעיתים מוצא את דרכו אל מעשים שהופכים לאסונות וטרגדיות שלא בכוונה (כפי שרומז הטריילר)?

אירן: גיבור (قهرمان) – אסגר פארהאדי

אירן שולחת לאוסקר סרט שכנראה מקומו בחמישייה הסופית מובטח. אסגר פארהאדי כבר זכה פעמיים באוסקר, וגם סרטו האחרון זכה לביקורות טובות. הפעם מספר פארהאדי על גבר חסר מזל: כפי שניתן לראות בקטע שבלינק, הוא איש נחמד, כזה שכולם אוהבים, אבל הוא נמצא בכלא באשמת חוב שלא שילם לגיסו לשעבר. בזמן חופשה מהכלא הוא מנסה להוציא לפועל תכנית שתמנע את חזרתו לכלא: מסתבר שבת זוגו מצאה ברחוב תיק מלא מטבעות זהב, או משהו שנראה כמו זהב. הניסיון לפדות את המטבעות האלו לכדי כסף (בדרכים שונות) יגלגל כדור דרמטי וכנראה טראגי, אם להסתמך על סרטיו הקודמים של פארהאדי. למרות שיש לי הסתייגויות מעבודתו של הבמאי הזה, גם אני מודה שהוא מיומן מאוד ביצירת סוחטי דמעות אפקטיביים למדי, ועם המוניטין שלו, אירן שולחת מועמד מוביל למירוץ לאוסקר השנה.

שוודיה: נמרים (Tigrar) – רוני סנדל

מבוסס על סיפור אמיתי, שוודיה שולחת לאוסקר סרט על בחור צעיר בשם מרטין בנגטסון. הוא היה כדורגלן, ואפילו מצוין ומבטיח. כבר בגיל 16 הוא הגיע לאחד מחלומותיו של כל שחקן כדורגל בעולם – הוא נמכר למועדון כדורגל איטלקי, והפך להיות אחד מהסגל של קבוצת הפאר אינטר מילאן.

מה שאנשים שוכחים, הוא שבתוך כל הזוהר והעבודה הקשה שנדרשת מספורטאי, במיוחד ברמות הגבוהות, הלחץ להצליח הופך לעיתים לקשה מנשוא, ובמיוחד כשאתה צעיר, לבד במקום זר שמדבר בשפה זרה, ועם חברים לקבוצה שמקנאים בהצלחה, החיים יכולים להיות מאוד לא קלים, ואף להביא אותך לקצה גבול היכולת האנושית להכיל את כל הדרישות. וזה מה שקרה לבנגסטון. על פניו זה נראה סרט אינטנסיבי ומרתק שמאוד אשמח לפגוש אם יזדמן לי.

אלג'יריה: הליופוליס (Héliopolis) – ג'אפר גאסם

כשראיתי שזאת הבחירה של אלג'יריה לאוסקר השנה, חשדתי שמדובר בטעות. נזכרתי שזאת הייתה הבחירה של אלג'יריה לאוסקר בשנה שעברה, וכבר סקרתי את הסרט הזה. לא טעיתי. אבל זאת הבחירה של אלג'יריה גם השנה. כי, מסתבר, בשנה שעברה, בגלל שהקורונה מנעה מהסרט להיות מופץ באלג'יריה, הם משכו אותו מהתחרות, ועכשיו הם מגישים אותו שוב.

הטריילר מראה דרמה היסטורית מרשימה, וכנראה עמוסת יצרים. זאת דרמה משפחתית, כמו שזאת גם דרמה פוליטית. עם כניעת גרמניה הנאצית ובעלת בריתה צרפת ב-1945, האלג'ירים ביקשו להשתחרר מעול הקולוניאליזם הצרפתי. עימות במשפחה על דרך הפעולה (האקטיבית או הפסיבית) מעלה את המתח, אבל ההפגנות שפרצו הביאו איתן תוצאות טראגיות: הצרפתים הגיבו באלימות ובטבח. זהו הסיפור על הרצון לעצמאות, והדרך הקשה להשיגו, באופן פרטי (בתוך המשפחה) וגם באופן לאומי.

בלגיה: מגרש משחקים (Un Monde) – לורה ונדל

שני ילדים, אח ואחות, הולכים לבית הספר. במגרש המשחקים רואה הילדה הקטנה את אחיה הגדול סובל מבריונות של ילדים אחרים. האח משביע אותה שלא לספר, והילדה נקרעת בין רצונה למנוע מאחיה כאב לבין הבקשה שלו ממנה.

סרטה הראשון (והקצר. רק 72 דקות) של לורה ונדל הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון (לא ראיתי), והוא, כנראה, אגרוף רגשי חזק לבטן (אורון שמיר ראה ומאוד אהב). בלגיה מהמרת על הסרט הקטן, והכנראה מאוד אפקטיבי הזה.

קניה: משימת הצלה (Mission to Rescue) – ז'ילבר לוקאליה

נראה לי שבקניה מאוד התלהבו שהם עשו סרט אקשן "כמו באמריקה", שהם שכחו שצריך גם קצת תסריט, וקצת שחקנים טובים, וקצת דרמה, וקצת הומור, וקצת סרט. "משימת הצלה" הוא סרט אקשן על פלוגת צבא בבסיס על הגבול של קניה וסומליה היוצאת למשימת הצלה של איזשהו פקיד שנחטף ע"י מיליציית אל-שאהאב. זה נראה לי כמו הגרסה הלא רצינית של סרטי סטאלון-שוורצנגר, שגם הם, בתורם, לא ממש רציניים, ובטוח לא מתחרים על שום אוסקר.

מונטנגרו: אחרי החורף (Poslije Zime) – איוואן באקראץ'

מצד אחד, זה נראה כמו סרט נוסחה שנעשו כמוהו אינספור בעבר: חמישה אנשים, החברים הכי טובים עוד מבית הספר, עכשיו כבר אנשים מבוגרים שהחיים פיזרו אותם לכל עבר. הם עדיין שומרים על קשר טלפוני, אבל המפגשים ביניהם נדירים. עכשיו, פתאום, עד סוף החורף, אירועים דרמטיים בחיי כל אחד ואחת יבחנו את החברות שלהם מבחן אמיתי. אולי אכן סרט נוסחה על מפגש חברים שמזמן לא ראו אחד את השני, ואולי, בכל זאת, הדור שאחרי מלחמת האזרחים במה שהיה יוגוסלביה מתחיל לעשות את החשבון עם הנשורת שהוריו הורישו לו והרקע הזה יכניס קונטקסט ורעננות לנוסחה, מה שייצור סרט מעניין בכל זאת.

פלסטין: הזר (الغريب) – אמיר פאקר אלדין

פלסטין שולחת לאוסקר סרט שמתרחש ברמת הגולן, בכפר דרוזי, שתושביו חיים תחת משבר זהות – ליבם במזרח (סוריה, מולדתם), אבל גופם ברמת הגולן, בשליטת ישראל. במרכז הסרט עומד אדם שמחלטר כרופא ללא רישיון. יום אחד הוא מוצא אדם פצוע שמנסה להסתנן מעבר לגבול, והוא מתגייס לעזור לו. איכשהו נדמה לי שהסרט הזה מתרכז יותר באווירה, בניסיון לתאר בתמונות את משבר הזהות של הדמויות, ובכך הסרט מזניח את הדמויות עצמן. זה אמור להיות סרט יפה, אבל גם כזה שדורש סבלנות.

רומניה: מין חסר מזל או פורנו משוגעים (Babardeală cu bucluc sau porno balamuc) – ראדו ז'ודה

רומניה עושה את המעשה האמיץ, ושולחת לאוסקר את אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה. אין לו סיכוי.

ראדו ז'ודה לטעמי הוא מהבמאים הטובים ביותר בעולם. אבל הוא גם לא במאי קונבנציונלי. סרטו האחרון מספר על מורה בבית ספר תיכון שמצלמת את עצמה, באופן פרטי, מקיימת יחסי מין עם בן זוגה (אלו הן חמש הדקות הראשונות והמאוד פורנוגרפיות של הסרט). הוידאו מוצא את דרכו לאינטרנט, שם תלמידיה מוצאים אותו, וההורים דורשים את פיטוריה. אבל זהו רק החלק השלישי של הסרט. החלק הראשון עוקב, בסדרה ארוכה של שוטים, אחרי המורה הולכת ברחובות בוקרשט, שם מוצא ז'ודה כל מיני אנשים שמתנהגים בבהמיות מזדמנת, וסתם הרבה רעש ובלגן ברחוב שמכתיב את החשיבה הרומנית העקומה, להבנתו של ז'ודה. החלק השני והחצוף הוא הדגמה של מילון מושגים מעוות, ואז מגיע החלק השלישי.

עם הרבה הומור והרבה חוצפה, זהו עוד סרט מצוין של ז'ודה, אבל הסרט הזה, נדמה לי, הוא חצוף מדי לחיכה של האקדמיה האמריקאית.

פרגוואי: רק השמש (Apenas el sol) – אראמי אולון

אפשר לדבר על צדק חברתי. ואפשר לספר סיפורים על אנשים שנפגעו בגלל חוסר בצדק. אני חושב שסיפורי האנשים ירגשו אנשים הרבה יותר מאשר סיסמאות, והרגשות האלו יצטברו לכדי שינוי בסופו של דבר. להבנתי, פרגוואי שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי שמדבר בסיסמאות. זהו סיפור של אדם משבט מאוד מסוים במקום מאוד מסוים במדינה הזאת, שסבל מהתנכלויות של מיסיונרים שגזלו את אדמתם וגירשו אותם מבתיהם. האדם הזה החליט לקנות טייפ קסטות, ולהקליט לתוכו את חוויותיהם של אותם אנשים שסבלו מנחת זרועם של המיסיונרים. מעין בנק עדויות של סבל. במקום להתרכז בשתיים-שלוש עדויות, להבנתי הסרט הזה הוא קטלוג בלתי נגמר של סבל שהופך לעיסה אחת בלתי נגישה תחת הכותרת "חוסר צדק", ובכך הוא, כנראה, מפספס את המטרה שלו.

הונג קונג: ילד הפלא של אימא (媽媽的神奇小子) – ג'ימי וואן צ'י מאן

התקציר של הסרט הזה קצר במיוחד: סיפורו האמיתי של סו ווה-וואי, שנולד עם שיתוק מוחין, אבל גדל להיות אלוף פאראלימפי עם אינספור מדליות ושיאים. הטריילר מראה סרט שהוא אולי לא מאוד מקורי בבניה הדרמטית שלו, אבל עם סרט שעשוי (כנראה) מאוד לפי הספר, ועם הדרמה המובנית בתוך תחרות ספורטיבית, זהו כנראה סרט מאוד אפקטיבי שבקלות יכול לרגש קהל בכל העולם.


עד כאן המקבץ הנוכחי. יהיו עוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s