אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שביעי

חמישה ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם של הסרטים המתמודדים על ליבה של האקדמיה האמריקאית לקולנוע בקטגוריית הסרטים שאינם דוברים אנגלית. מאז הצטרפו לרשימה עוד 8 סרטים, וביחד עם המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 74 סרטים במרוץ. מחר הוא הדד-ליין להגשות, ואני מניח שכמה ימים לאחר מכן תתפרסם הרשימה הסופית, כך שאני מעריך שיהיה עוד מקבץ אחד. בינתיים, אלו הם הסרטים שנוספו בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

בוליביה: התנועה הגדולה (El Gran Movimiento) – קירו רוסו

בחיי שאני לא מבין כלום. נדמה לי שבוליביה לא שולחת לאוסקר סרט קולנוע, אלא וידאו ארט. אפילו הטריילר מתחכם. מכל מה שקראתי הבנתי שיש כאן מבט על העיר לה-פאס, שיש שלוש דמויות שמחפשות עבודה, שאחד מהם מתחיל להרגיש לא טוב תוך כדי חיפושי העבודה, ושיש איזו מישהי, כנראה הסנדקית שלו, שלוקחת אותו לאיזשהו שאמאן שירפא אותו בכוחות נסתרים. אבל הסרט הזה (או רצף התמונות הזזות האלו) לא ממש מתעניין במה שהוא מראה. זהו כנראה איזשהו רצף עריכתי שרק הבמאי מבין, ושיש לו איזשהו ערך אמנותי שרק ליוצרי היצירה הזאת ברור.

פנמה: כיכר הקתדרה (Plaza Catedral) – אבנר בן נעים

(לא מצאתי טריילר ברשת)

זה כבר הסרט השלישי של אבנר בן נעים שפנמה שולחת לאוסקר, כך שאני מניח שמדובר בבמאי מיומן (או שהוא פשוט הבמאי היחיד בפנמה), והסרט האחרון שלו נשמע, על פניו, כמו דרמה מרגשת ומעניינת: סיפורה של אישה בת 42 שהנורא מכל קורה לה: הילד שלה, בן 6, מת בתאונת דרכים. האבל כבד מנשוא, והיא מתנתקת מהכול ומכולם. ילד בן 13 שעוסק בעניינים מפוקפקים בכיכר שמול הבית שלה מופיע פתאום על מפתן ביתה פצוע. גיבורת הסיפור מקבלת הזדמנות לעזור לילד שיהיה תחליף לבן שלה, ולו לזמן קצר, ועם זאת, מדבר בילד שהעתיד שלו כנראה יהיה בפשע, ותוחלת חייו תהיה, כנראה, קצרה (מה שאכן קרה במציאות: הילד שמשחק את תפקיד "צ'יף", תחליף הבן של גיבורת הסיפור, הוא מצא את מותו המאוד מוקדם במקרה פשע אלים). גיבורת הסיפור צריכה לנווט את חייה בנתיב מאוד לא פשוט, ועל פניו, מדובר, כנראה, בסרט מרתק.

סינגפור: לילה יקר (今宵多珍重) – וויין פנג

סינגפור שולחת לאוסקר סרט שעל פניו נראה כל כך יפה עד שנדמה לי שזה כל מה שיש בו – יופי ויזואלי, פרטנציה אמנותית הגוברת על כל אלמנט אנושי של התסריט. הסיפור, בקצרה: בשנות ה-60, רופא עושה ביקורי בית ומגיע לאחת החולות שלו, אשתו של טייקון. מתפתח רומן אסור בין הרופא לאשה הנשואה, או שזה רק משחק פיתוי מסוכן…וזהו. לא בטוח שאני רוצה לדעת.

מצרים: סועאד (سعاد) – אייטן אמין

חוקים יוצרים מסגרת שבה הכול ידוע, מוכר, ובטוח. אבל הם גם יוצרים קרקע לתסכול. אם משהו שאנחנו רוצים עומד בניגוד לחוק, אנחנו לא יכולים לממש אותו. ומצד שני, הליכה אל הלא נודע יש בה סיכון לא קטן לאכזבה. וכאב לב. במקומות שמרניים זהו הקונפליקט העיקרי. זהו סיפורה של סועאד, גיבורת הסרט שמצרים שולחת לאוסקר. היא אמורה לעמוד בכל הציפיות של החברה השמרנית שמקיפה אותה, אבל היא גם רוצה חיים משל עצמה, ובדור הנוכחי מדובר בחיים וירטואלים באינטרנט. ושם, במרחב הוירטואלי, לא כולם אומרים את האמת. אז מי הוא הגבר שאיתו היא במערכת יחסים (וירטואלית)? האם הוא באמת מי שהוא אומר שהוא?

יכול להיות סרט מעניין (ונשי), אבל ממה שקראתי, אין כאן באמת נראטיב שייקח אותי למסע ביחד עם סועאד. יש כאן יותר צילום מצב, וזה יכול להיות מעניין, אבל עקר מבחינה דרמטית.

פורטוגל: מטמורפוזה של ציפורים (A Metamorfose dos Pássaros) – קטרינה ואסקונסלוס

פורטוגל שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי מהסוג הפיוטי שבדרך כלל נחווה על ידי כפלצני. במקום להתרכז בחוויות הפשוטות של בני אדם, סוג הסרטים הזה בדרך כלל מתעקש לדבר את הרגשות בצורה של שיר פלוס עריכת תמונה של דימויים במקום הדבר האמיתי. וכך יש כאן תיאור של אבא ובת כאשר שניהם חוו אובדן של אימא בגיל יחסית צעיר, ושותפות הגורל הזאת יוצרת מערכת יחסים שאמורה להיות מעניינת, אם לא הייתה כאן התרכזות בטבע, ובטקסט "פיוטי". הטריילר כמעט הרדים אותי. וזה סרט של 101 דקות.

טורקיה: הדרך של חסן (Baglilik Hasan) – סמיח קפלנוגלו

כמו הסרט הפורטוגזי, גם הטורקים אוהבים לערבב את הסרטים שלהם עם פיוטיות, אבל כתוספת למנה העיקרית, לא במקומה. הסרט שטורקיה שולחת לאוסקר נשמע ונראה כסרט מעניין ואפילו יפה ומרגש, אבל קשה לי לראות אותו משאיר רושם מספיק חזק על חברי האקדמיה האמריקאית. "הדרך של חסן", שכבר הוקרן בפסטיבל ירושלים (לא ראיתי), מספר על חסן, גבר שמוצא את פרנסתו במטע התפוחים שירש מאביו. כשחברת החשמל מבקשת להעביר קו חשמל בשטח האדמה שלו הוא מתנגד, וכשמגיע הזמן לצאת למסע עלייה לרגל הדתי למכה בסעודיה, מגיע גם הזמן לחשבון נפש. יכול להיות סרט מעניין, כי, לפי הטריילר, הסרט לא נוטש את הריאליזם, ורק מציג אנשים קשי יום שיש להם גם חיי רוח.

תאילנד: המדיום (ร่างทรง) – באנג'ונג פיסאנתנקון

ואני חשבתי שעולם הקולנוע כבר מיצה את תת-הז'אנר הזה שנקרא פאונד-פוטג'…

תאילנד, משום מה, מחליטה לשלוח סרט אימה לאוסקר (וזאת לא פעם ראשונה שהם עושים את זה).

צוות צילום של סרט דוקומנטרי מחליט להגיע למקום מרוחק ומבודד כדי לצלם את אורחות חייו של שבט שחי שם. יש שם אישה צעירה שמתנהגת קצת מוזר. הם מחליטים לחקור את העניין, ומגלים שהם לא בכוונה משחררים את הרוחות הרעות הכלואות בה, וכך, החצי הראשון של הסרט הוא כנראה סיפור של גילוי העולם של האנשים הלא מוכרים, והחצי השני הוא גילוי העולם של הרוחות הרעות מאוד. ומכיוון שמדובר בצוות צילום דוקומנטרי, הזוועות יצולמו כאילו הן קורות באמת, מה שייתן להן אפקט מצמרר יותר. יכול להיות שיש לסרט הזה איכויות אפקטיביות, אבל הוא בעיקר ידבר לנישת האימה, שזה, על פי רוב, לא האקדמיה האמריקאית.

איטליה: יד אלוהים (È Stata la Mano di Dio) – פאולו סורנטינו

אחד מהבמאים הגדולים בעולם היום מביא את סרטו החדש כדי לייצג את איטליה באוסקר. הוא כבר זכה פעם אחת באוסקר ("יפה לנצח". סרט שמאוד לא אהבתי), אבל יש לו כמה סרטים אחרים שכן אהבתי (מאוד), ובראשם "נעורים". הסרט החדש שלו הוא הפקה של נטפליקס, שבוודאי תדחוף אותו חזק שיווקית, אבל גם תסתיר אותו מעין הקהל הרחב, ותראה אותו רק למנויי שירות הסטרימינג (אולי עם הפצה מצומצמת בלבד).

הסרט הזה משווק כ"סרטו האישי ביותר של סורנטינו", ואכן הטריילר מרמז על לידתו של במאי. כנראה מסופר כאן על ילדותו של סורנטינו עצמו (או על עיבוד מסוים של חייו האוטוביוגרפים), כאשר הגעתו של אגדת הכדורגל דייגו מאראדונה לעירו של סורנטינו, נאפולי, כדי לשחק בקבוצה העירונית ולהביא אותה להישגים שלא ידעה מעולם, ביחד עם התבגרותו של הנער – ביחד כנראה מתפוצץ בזיקוקי דינור של גבר צעיר שמוצא את עצמו בעזרת הערצה של אגדה עולמית חיה שנמצאת ממש בנמל הבית שלו. סרט מסקרן מאוד.

עד כאן המקבץ השביעי. כשתפורסם הרשימה הסופית, אני אשוב למקבץ האחרון לשנה זאת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s