תיק קוליני: הביקורת

(שם הסרט במקור: Der Fall Collini)

מכירים את הסרטים האלו שבהם אומרים כבר בהתחלה: אתם הולכים לראות את הסיפור המרתק ביותר שראיתם בחייכם? לשמוע את הסיפור המרתק ביותר ששמעתם אי פעם? לחוות את הדבר המדהים ביותר שהרגשתם?

אלו הם סרטים שמבטיחים הבטחות עצומות, והם בעצם שמים לעצמם סוג של מכשול. אם הם לא יעמדו בהבטחה הגדולה, אז הם נדמים מגוכחים. "תיק קוליני" הוא סוג של סרט כזה. בערך. יש לו גילוי גדול למדי, אבל הוא לא נובע מתוך הדרמה שבמרכז הסיפור. מהסרט הזה למדתי משהו מעניין, מרתק אפילו, אבל יותר מתוך סוג של שיעור בהיסטוריה, ופחות מתוך ההרגשה של מה שקורה או לא קורה לדמויות במהלך הסיפור.

כי הנה יש לנו נאשם ברצח. אין בכלל ספק שהרצח התבצע. עורך דין צעיר וחסר ניסיון, מטעם הסניגוריה הציבורית, מתמנה לצורך ההגנה על הנאשם במשפט. לכאורה , תיק פשוט. יש הוכחות. יש רצח. אין הכחשה.אבל יש מוסיקה רועמת. צילום מרשים מאוד בתנועה אנרגטית וסוחפת. הנאשם המבוגר חמור סבר מאוד. שותק. כמעט ולא אומר מילה לכל אורך הסרט. דרמה בכל רגע, כל שניה של הסרט הזה. עוד רגע תבינו למה. כבר. עוד שניה. והזמן הזה נמתח ונמתח. ההבטחה לדרמה גדולה מתמסמסת ככל שהזמן עובר. ויש גם פריט מידע נוסף שנמסר כבר בהתחלה, כזה שאמור רק ללחוץ על הדרמה יותר: עורך הדין הזה מגן על הרוצח של מי שבעצם גידל אותו והתייחס אליו כמו אל בן. הקונפליקט הדרמטי מונח ברור ופשוט.

אבל הסרט מסרב להשתמש בו. השחקן הראשי בסרט, אחד בשם אליאס מ'בארק (שכבר הוביל סרט גרמני אחר שהופץ כאן לא מזמן לא בהצלחה, "לב משוגע"), הוא סוג של טום קרוז גרמני – בחור יפה לעין, אבל כזה שמחצין את רגשותיו, מדגיש את הרגע, אבל לא כזה שאני יכול להאמין שהוא באמת מרגיש את זה. וזה קריטי להצלחת (או במקרה זה, להרגשתי כישלונו של הסרט הזה): הרי בסופו של דבר, כשהפישר הקטן הזה סוף סוף מתחיל לעבוד, וסוף סוף הוא מגלה למה הקליינט שלו ביצע את הרצח, אז גם הנאשם מתחיל לדבר (קצת, ממש קצת, כי בכל זאת, הסרט הזה חייב לשמור בכל רגע על חשיבות עצמית אדירה). מסתבר שכשהוא היה הילד, אותו נרצח היה קצין נאצי, והוא רצח את אביו.

הגילוי הגדול של הסרט הוא שב-1968 הועבר חוק בפרלמנט הגרמני שבעצם מנקה את הפושעים הנאצים ממעשיהם. חוק ההתיישנות. זאת עובדה היסטורית. הבעיה היא שהקונפליקט האישי של הדמות הראשית נזנח, וכמעט לא קיים בסרט. מצד אחד, אביו נטש אותו אצל דוד גרמני חביב, שלאט לאט מסתבר שהיה חיה נאצית. אין בכלל צלילה אל נפש הגרמני של היום שמגלה דברים איומים על עברם של האנשים הקרובים אליו. מצד שני, יש את האידאליזם שלו. הצורך לגלות את האמת, המוסר הנכון. הקשר של עורך הדין עם אביו האמיתי מטופל בסרט ברפרוף, סוג של קשר רומנטי חדש כמעט ולא קיים שם, והכל רק מין העמדת פנים של מלחמה למען הצדק.

כל המוסיקה הדרמטית (היפה כשלעצמה), כל הצילום הנהדר (המרשים כשלעצמו) – כל זה לא יכסה על הבניה הדרמטית הלוקה מאוד בחסר. שילוב הפלאש-בקים בסרט מאוד מגושם, ולרגעים ממש דוחה (בעיקר לקראת הסוף, כשנחשפים מעשיו הנוראים של אותו נאצי, והדרמה לוחצת בכוח ברוטלי עם ילד שצועק "לא!!!"), והסרט אמנם חושף אמת מעניינת שלא ידעתי, אבל לא עושה את זה מתוך הדמות, אלא כמעט מבחוץ, מתוך הנחתה תסריטאית, שבהתחשב בנושא הרגיש, גורמת לי לאי נוחות לא קטנה.

"תיק קוליני" הוא סרט מעניין. הוא רק לא מספיק טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s