אתמול בלילה בסוהו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Last Night in Soho)

אני חייב להודות שבדרך לאולם הקולנוע הייתי מאוד סקפטי. מאד חיבבתי את סרטיו המוקדמים של אדגר רייט (ההוא עם המשטרה, ההוא עם הזומבים, וגם סקוט פילגרים), אבל סרטו הקודם מאוד אכזב אותי. "בייבי דרייבר" היה בעיניי סרט של אדם מלא מעצמו, שכל כך התלהב מזה שהוא עלה על טריק אחד עד שהוא שכח שהטריק הזה צריך לשרת סרט, ולא כמו שיצא בסוף, שהסרט שירת את הטריק. עוד לפני שנכנסתי לראות את "אתמול בלילה בסוהו" שמעתי אנשים שאמרו שגם כאן יש טריקים בימויים, מה שרק העלה את מפלס החרדה.

והתוצאה: מדובר, לטעמי, באחד הסרטים הכי טובים של השנה. לא פחות.

אבל צריך לסייג: רבע השעה הראשונה של הסרט דווקא התחילה לאשש את חשדותיי. תומסין מקנזי, בתפקיד הראשי, דווקא לא עושה כאן עבודה טובה. יש כאן איזשהו חיקוי לא ברור של מה ש"בריטית" אמור להיות, אנגלית כאילו בריטית (מקנזי היא ניו-זילנדית במקור), עם הגזמה של המופנמות של הדמות עד לרמה של התפנקות מיותרת. מה גם שאדגר רייט מתחיל עם הסרט עם איזושהי פתיחה חמודה של מחזמר קצר, אבל החלומות האלו נופלים על בחורה תמימה מדי, מוגזמת מדי לכיוון הלא מציאותי, ועם הערה מטא קולנועית של במאי אחד (רייט) על במאי אחר (סטיבן ספילברג – ראשי התיבות של שמה של הגיבורה הן אי.טי, ויש כאן עניין עם משפחה שבורה, מוטיב חוזר בסרטיו של ספילברג).אבל

אחרי כרבע שעה יש רגע שבו, כמעט כמו בנקישת אצבעות, הסרט הזה הופך לגאוני ומרתק. כמו בסצנת המראה המפורסמת של האחים מרקס, יש כאן להמשיך לקרוא