קופסה שחורה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Boîte Noire)

אין הרבה מה להגיד על הסרט הזה. מדובר במותחן מצרפת, וככזה הוא עשוי במקצועיות, והוא אפילו מעניין לכל אורכו. הצילום אנרגטי וסוחף, העריכה מושכת את הסרט בקצב נכון, ואפילו השחקנים עושים את העבודה שלהם כמו שצריך.ועדיין לא אכפת לי כאן מאף אחד ומשום דבר.

אני לא מכיר את העבודה של הבמאי, יאן גוזלן. לפי "קופסה שחורה" הוא מתגלה כטכנאי מוכשר, איש קולנוע שיודע כל מה שצריך לעשות כדי לספר סיפור בצורה ברורה ודחוסה. פייר ניני, שעל פניו הוא סוג של חנון, מתגלה כשחקן עקשן, שאולי דווקא בגלל שהוא כאילו חנון ולא סוג של רמבו הוא סוחב את הסרט בגבורה. אנדרה דוסולייה הוותיק מגיע לכאן לכמה סצנות בודדות ובהן הוא מפגין את הסמכותיות ואת המקצועיות של שחקן שעשה כבר כל כך הרבה סרטים עד שהוא יכול לשחק את הדמות הזאת כמעט מתוך שינה.

ובעיקר יש כאן את עניין הסאונד. כל הסרט מתרכז בניתוח אודיו, וגוזלן מוצא כאן כמה פתרונות יפים לאיזון בין תמונה לסאונד. יפים בעיקר הרגעים בהם הוא משחזר את מה שקרה על המטוס מתוך רטרוספקטיבה על במה ריקה. גוזלן גם יודע לאזן בין רעש מתגבר לחיתוך חד לשקט. יש כאן עבודה טכנית מרשימה ואפקטיבית למדי.

אבל יש כאן גם אנשים. גבר צעיר ואידאליסט שהולך אחרי מצפונו כנגד כל נורות האזהרה המהבהבות. פייר ניני (הוא החנון מהפסקה למעלה) מנסה ככל יכולתו להנשים את הדמות הזאת, לתת לה חיים, אבל התסריט מסרב לתת לדמות הזאת דבר מלבד העניין המקצועי. יש לו אישה, אבל הקשר ביניהם קיים רק במישור המקצועי. רק על זה הם מדברים. אין להם חיים מעבר לענייני תעופה. אפילו סצנת האהבה היחידה בסרט נחתכת הרבה לפני שהיא הופכת לסקסית, כי לא על זה הסרט. אין כאן בכלל גישה לעניינים אנושיים זניחים כמו אהבה. או בכלל עניינים אנושיים אחרים: מדובר כאן על התרסקות מטוס. 300 אנשים נהרגו. 300 משפחות נהרסו. רסיס סצנה שכן יש בסרט מגלה את כל מה שחסר כאן: משפחה של אחד הנספים דוחקת בגיבור הסרט להמשיך לחקור. עוד קצת מזה, ולסרט היה יותר בסיס אנושי לעמוד עליו. קצת יותר אנושיות.

אבל הסרט הזה מתעקש ללכת בנתיב המקצועי, שזה מרשים, אבל לא מאוד מעניין. רובנו, הרי, לא מאוד מבינים במושגים טכניים הקשורים לסאונד. ואם אני לא מרגיש את הקשר האנושי בין גיבור הסרט לבת זוגו (לו דה לאז', שחקנית עולה בקולנוע הצרפתי. סוג של גרסה צעירה של עמנואל ביאר. אהבתי אותה, למשל, בסרט הסוסים "ז'אפלו", או ב"לנשום" המצוין של מלאני לורן. כאן היא מבוזבזת לחלוטין), אז לא אכפת לי אם הוא יצליח או ייכשל. אני לא מרגיש את ההשפעה של הלחץ של הכסף הגדול של החברות הגדולות על ההחלטות הקטנות של האנשים הקטנים. יש כאן בניית מתח מצוינת בעזרת עבודה קולנועית מקצוענית מרשימה, אבל כל זה נזרק הצידה אם אין לו השפעה רגשית על הדמויות, ועלי באולם. סרט מתח לא מותח, כי לא באמת אכפת לי מה יקרה לדמויות שאני לא ממש מכיר.

אז כן, זה סרט מאוד מרשים. ומאוד זניח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s