משפחה מנצחת: הביקורת

(שם הסרט במקור: King Richard)

טניס הוא משחק בודד. בניגוד לכל ענפי הספורט האחרים, טניס הוא ספורט אינדיבידואלי. שלא כמו כדורסל, כדורגל, כדוריד, כדור-משהו, בטניס את/ה תלוי/ה רק בעצמך. ביכולת שלך. ולא רק זה: טניס, יותר מכל משחק אחר, הוא ספורט פסיכולוגי. הפסד של שלוש נקודות ברצף וכבר את/ה מתחיל/ה לפקפק בעצמך. האם אפשר לשבור הרצף? האם אפשר להתרומם חזרה אל הניצחונות? וכל זה – לבד. אין לך חברים לקבוצה שאפשר להישען עליהם.

טניס הוא חומר מצוין לדרמה. לניצחונות והפסדים. לצבור חוויות של רגעים קשים, ולהתגבר ביחד עם הגיבורה על המכשולים. "משפחה מנצחת" מפספס את כל הדרמה הזאת."משפחה מנצחת" לא מספר את הסיפור של אלופות הטניס. הוא מספר את הסיפור של האבא שלהן. של הזה שעומד מהצד, מאמן, מעודד, מדריך, מחנך, אבל לא זה שבאמת עובר את הדרמה. וגם כאן הסרט לא עושה עבודה שלמה. הוא אומר שוב ושוב שיש תכנית. שהכול נכתב ותוכנן שנים ארוכות קודם לכן. אבל הסרט מתחיל באמצע. כשהבנות כבר בנות כ-12. כשהן כבר משחקות ומתאמנות ונמצאות בסוג של שגרת טניס. ולמה בכלל טניס? הסרט לא באמת נכנס להחלטה הזאת.

יש לסרט הזה עניין עם דוגמא אישית של נערה שחורה מצליחה. שבנות שחורות ידעו שהגורל שלהן לא חייב להיות חיי פשע. אבל גם זה מרושל כאן. יש כמה רגעים של הפרעות של פושטקים, אבל אין סיפור אחד מרכזי שמסיט את העניין, שמאיים על התפתחות הבנות. יש מישהו שמתנהג לא יפה, וזה נסגר די מהר. אין ממש משקל דרמטי לעניין הזה.

וגם וויל סמית. שמעתי עליו הרבה שבחים לפני שראיתי את הסרט הזה. אחרי הצפייה – אני די חצוי לגבי ההופעה שלו. יש רגעים שבהם הוא כל כך אנמי שאני לא מבין למה אני רואה סרט על אדם כזה. כן, הוא סופג מכות, אבל אני לא ממש רואה אותו תוהה אם להגיב או לא. הוא פשוט שם. ויש לא מעט רגעים כאלו בסרט. ומצד שני, ברגעים שבהם הוא כן פועל מתוך רגש (וגם כאלו יש לא מעט) – אלו הם הרגעים שבהם הסרט קם לתחייה. ומדובר בעיקר ברגעי הוויכוחים עם בת הזוג. שחקנית מעולה הביאו לתפקיד בת הזוג, מישהי שלא הכרתי בשם אנז'אנו אליס, והיא יודעת לתת לי את ההרגשה שהיא מכירה את הריצ'ארד הזה כבר הרבה שנים כדי לתת קונטרה מצוינת לסמית' ולהחיות את הדרמה המשפחתית הזאת.אה, המשפחה. הסרט הזה שם דגש מאוד גדול על החינוך והערכים שהאב מקנה לנערות האלו, אבל הוא די מזניח את הנערות. כמו שאמרתי, הסרט הזה מגיע מהצד של האבא. אבל מה עם חוויות התבגרות של נערה? ואם אין כאלו, מה עם קנאה באחרות? יש קצת הווי של אחיות, אבל אין מספיק מהחיים שלהן, מבית הספר, מחברים (יש להן חברים?) מחברות (יש להן חברות?). שלא לדבר על זה שסרינה נזנחת לטובת וונוס (ויש ממש סצנה בסרט שבה האב אומר לסרינה: את מרגישה שוונוס לוקחת את הבכורה על חשבונך. זה לא נכון. אבל בסרט זה כן נכון…).

מה שמציל את הסרט הוא הספורט. ריינלדו מרקוס גרין, זה השם של הבמאי, והוא יודע לביים תחרות ספורטיבית. הסאונד של ה"וווש" של זריקת הכדור באוויר לפני מכת ההגשה. עריכה שיודעת להאיץ ולהגביר.  התמקדות ברגעי השמחה של הניצחון וברגעי האכזבה של ההפסד. זה סרט על טניס שיש בו הרבה טניס, ויש בו הרבה דרמה ספורטיבית שעשויה טוב, רק שהיא מגיעה מבחוץ, מאלמנטים קולנועיים שעשויים היטב, ופחות מדי מהשחקניות עצמן.

"משפחה מנצחת" הוא לא סרט רע, והוא מחזיק עניין לכל אורכו, ויש בו אפילו כמה וכמה סצנות שמזיזות נים רגשי אצלי, אבל הוא היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב. מה שיש בו הוא חביב, אבל די זניח ונשכח. וחבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “משפחה מנצחת: הביקורת

  1. הערה/הארה – גם סנוקר,ביליארד,איגרוף ופינג פונג הם ענפי
    ספורט אינדיוידואלים.
    ראה – the hustler עם פול ניומן.
    —-
    איתן לדיבוק: מקבל את ההערה שלך. עם זאת – פינג פונג הוא סוג של טניס. נקרא במקומות מסוימים טניס שולחן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s