קו מורכב מהרבה נקודות קטנות. החיים מורכבים מרצף בלתי נגמר של רגעים רגילים. שגרה. לקום בבוקר, לשתות קפה, לאכול ארוחת בוקר, ללכת לעבודה, לעבוד, לחזור הביתה, להתקלח, לישון. שגרה.
אז מה עושים כשפתאום נוחתת עלינו פצצת אטום? כשפתאום קורה משהו קיצוני, טראומתי, אירוע משנה חיים?
התשובה: שגרה. נצמדים לחיים. שלב שלב, צעד צעד, בונים את החיים מחדש.
"תקווה" הוא סרט שמגיע אלינו מנורבגיה. מדובר במדינה עשירה שמצטלמת יפה, מה גם שהעלילה מתפרסת על פני שבוע חגיגי במיוחד, השבוע שבין כריסטמס לראש השנה. הכול מקושט וצבעוני, ודווקא אז היא מגלה שהיא חולה בסרטן סופני במיוחד. יש גם עניין עם חתונה בסרט, עוד אירוע חגיגי במיוחד.אבל הסרט הזה מתעקש לשמור על ענייניות. הזוג הזה, אין כאן אהבה רומנטית גדולה מהחיים. הם מכירים כבר הרבה מאוד זמן, והאהבה שביניהם נכנסה מזמן למסלול של שגרה. יש הרבה דברים שצריך לדאוג להם. ילדים. עבודה. סידורים. ובאמצע – המחלה הזאת. איך מתמודדים עם זה.
אז "תקווה", למרות העושר הגדול שבו, שואף דווקא לצמצום. לצניעות. לגישה שקטה. ללא דרמות גדולות. ללא סחיטה רגשית מניפולטיבית. דווקא בגלל ש להמשיך לקרוא ←
אבל הסרט הזה מתעקש לשמור על ענייניות. הזוג הזה, אין כאן אהבה רומנטית גדולה מהחיים. הם מכירים כבר הרבה מאוד זמן, והאהבה שביניהם נכנסה מזמן למסלול של שגרה. יש הרבה דברים שצריך לדאוג להם. ילדים. עבודה. סידורים. ובאמצע – המחלה הזאת. איך מתמודדים עם זה.
איתן 