פרסי גויה 2022: המועמדויות

אתמול התפרסמו בספרד המועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע לשנה זו. לכאורה, אין הרבה הפתעות: אלמודובר החדש, וההרגשה הקבועה שלספרדים עצמם די נמאס ממנו; הסרט שהספרדים שלחו לאוסקר, שבבסיסו הוא כנראה קומדיה חביבה, אבל הוא כנראה קצת יותר מזה, כי הוא קיבל מספר שיא של מועמדויות. ואולי עוד אחד או שניים. אבל יש קצת יותר: סרט חדש של במאית ותיקה. סרט שראיתי בפסטיבל ירושלים וקצת התאכזבתי. ועוד שם אחד או שניים נוספים.

אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הגויה בספרד לשנה זו:

הבוס הטוב (El Buen Patrón) – פרננדו לאון דה אראנואה

פרננדו לאון דה אראנואה בן ה-53 התחיל את הקריירה שלו בדרמות חברתיות עדינות ויפהפיות שהתקבלו יפה. "ימי שני בשמש", על חייהם של מובטלים, היה הזוכה הגדול של טקס פרסי הגויה בשנת 2003. "נסיכות" המרגש, על חייהן של יצאניות, זכה ב-3 פרסי גויה והיה מועמד ל-6 נוספים בשנת 2006. מאז דה אראנואה מנסה לפרוץ לשוק הבינלאומי מבלי לאבד את האכפתיות שלו בנוגע לנושאים חברתיים. ההצלחה שלו בעניין הזה היא חלקית כי הוא נאלץ להגביר את המינון של ההומור, ולעשות סרטים עם לב חם, אבל עם עוקץ ביקורת מעוקר. סרטים שזורמים חלק בגרון, אבל גם נעלמים די מהר מהזיכרון. "יום מושלם" (על כוחות האו"ם) היה סרט חביב מאוד ונשכח. ו"פאבלו", על פאבלו אסקובר, היה סתם נשכח (לא ראיתי).

השנה חזר דה אראנואה לספרד לעשות סרט על יחסי עובד-מעביד, ואיתו שב לתמונה אחד השחקנים הטובים בעולם, ושותפו ליצירה זה זמן רב, חוויאר בארדם (ששיחק גם ב"ימי שני בשמש", וב"פאבלו"). זהו נציג ספרד לאוסקר השנה, ונדמה שיש בו הרבה רוח טובה, ומשחק מעולה מצד השחקן הראשי, בארדם (כצפוי), אני רק לא בטוח עד כמה הסרט הזה באמת משאיר אחריו משהו מלבד, אולי, כמה רגעים משעשעים שנעלמים מהר.

במרכז היצירה, להבנתי, בוס של בית חרושת ליצירת משקלים תעשייתיים. הוא אבהי ואמפטי לעובדיו, אבל גם מפטר אותם ללא נקיפות מצפון אם הוא רואה צורך. לפי הטריילר, הבוס הטוב הזה מנווט את דרכו דרך אינספור סערות קטנות וגדולות שתוקפות את חייו המקצועיים והאישיים, ממשבר בנישואין ועד בגידה עם אחת מהמתלמדות במפעל (שאולי יש לה תכניות יותר גדולות ממה שהבוס הטוב מבין), דרך התמודדות עם מחאות עובדים שונות, ועד מערכת יחסים עם חבר ותיק שגם עובד אצלו, אבל סובל ממשבר בנישואין שגם משפיע על העבודה. הטריילר חביב, ודה אראנואה הוא במאי ותיק ומיומן, אבל אני לא יודע עד כמה הסרט הזה הוא באמת יצירה חד פעמית. buen patron posterובכל זאת, "הבוס הטוב" הוא המוביל במספר המועמדויות, עם מספר פנומנלי של 20 (עשרים!) מועמדויות לפרס הגויה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (דה אראנואה), תסריט מקורי (דה אראנואה), שחקן (חוויאר בארדם), 3 (שלושה!) שחקני משנה, שחקנית משנה, 2 שחקנים מבטיחים, שחקנית מבטיחה, הפקה, צילום, עריכה, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער, סאונד, ואפקטים.

מאיסאבל (Maixabel) – איסיאר בויין

היה סרט ישראלי כזה. פעם. סרט דוקומנטרי ישראלי שנקרא "המחבל שלי" (הנה טריילר לתזכורת). גם בספרד היה (עדיין יש?) ארגון טרוריסטי רב פעלים שעשה הרבה פיגועים וגרם הרבה צער להרבה אנשים. ו"מאיסאבל" מספר את הסיפור של הרצון לגשר על הפערים, הרצון לרכך את הכאב הכל כך גדול, להוריד את מפלס השנאה בשני הצדדים.

מאיסאבל הייתה בת זוגתו של פוליטיקאי ספרדי שנרצח בפעולת טרור. במהלך השנים היא הפכה למנהיגת ארגון נפגעי טרור, והיא התעקשה – נפגעי טרור משני הצדדים. היא משכה אש על כך שהיא לא בחרה צד. גם האימהות שבצד השני בוכות. וכעשור אחרי האסון הפרטי שלה נוצרה האפשרות להיפגש עם אותו טרוריסט שגרם לה כאב פרטי עצום. וגם הצד השני – הוא מצטער, הוא קיבל פרספקטיבה על מעשיו, הוא מבין שאולי המטרה הייתה ראויה, אבל הדרך להשגת המטרה שגויה. וגם הוא עומד בפני לחצים מהצד שלו – מה פתאום להיפגש עם האויב? האם היא באמת האויב?

איסיאר בויין הייתה שחקנית שהתחילה לביים בסוף שנות ה-90 וזכתה להצלחה. סרטיה, לרוב, נגעו בנושאים נשיים. ההצלחה הגדולה ביותר שלה היה הסרט "קח את עיניי", הזוכה הגדול של פרסי הגויה ב-2004 (וסרט מרגש מאוד על אלימות במשפחה). מאז המשיכה בויין ליצור סרטים בדרגות הצלחה שונות (סרטה הקודם, "החתונה של רוסה", נרכש להפצה בישראל, ובאופן משונה יש לו עלילה דומה לסרט ישראלי חדש שנקרא "מתחתנת". סרטה הקודם-קודם היה "יולי" שהופץ כאן בהצלחה לפני כמה שנים). בויין מציגה בסרטיה מחויבות לסיפור הנשי של העולם, ובהיותה נשואה לפול לאוורטי, התסריטאי הקבוע של קן לואץ', יש לה גם מחויבות פוליטית. נדמה שב"מאיסאבל" שני אלו באים לידי ביטוי, ולפי הטריילר, יש כאן סרט עוצמתי ומסקרן מאוד.

"מאיסאבל" מועמד ל-14 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (בויין), תסריט מקורי, (בויין, בשיתוף עם איסה קאמפו), שחקן (לואיס טוסאר, ששיתף פעולה עם בויין גם בסרטים קודמים, כולל באותו "קח את עיניי" המצוין), שחקנית, שחקן משנה, שחקנית מבטיחה, הפקה, עריכה, עיצוב אמנותי, מוסיקה, תלבושות, איפור ועיצוב שיער, וסאונד.

אימהות מקבילות (Madres Paralelas) – פדרו אלמודובר

פדרו אלמודובר, מגדולי הבמאים בעולם, בן 72. שני סרטיו האחרונים הציגו אותו במוד מפויס, עדין. "חולייטה" ו"כאב ותהילה" היו סרטים מורכבים, אבל עם מגע יד מקצועני שלא לוחץ, ויודע להביא את הקולנוע שלו לשיאים לכאורה בלי מאמץ. נדמה שסרטו החדש של אלמודובר דומה. שני סיפורים של שתי נשים, אחת בוגרת יותר והשנייה צעירה, שתיהן נכנסות להריון לא מתוכנן, ושתיהן נפגשות במחלקת יולדות בבית החולים ויוצרות קשר שיוביל אותן הלאה, לתוך חווית האימהות הלא צפויה.

כל סרטיו של אלמודובר מאז 1987 הופצו בישראל, כך שזה הימור די בטוח שגם זה יגיע לכאן לא בעוד הרבה זמן (תלוי, כמובן, באיזשהו וירוס שמסתובב בעולם), ואני גם די בטוח שמדובר בסרט יפה ומרגש, והשאלה היחידה היא איפה הסרט הזה ימצא את מקומו בפילמוגרפיה העשירה של פדרו אלמודובר. madres paralelas poster"אימהות מקבילות" (טריילר) מועמד ל-8 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (אלמודובר), שחקנית (פנלופה קרוז), 2 שחקניות משנה, צילום (חוסה לואיס אלקאין, שותף ותיק של אלמודובר עוד משנות ה-80. ספרתי 9 סרטים שהוא צילם לאלמודובר), עיצוב אמנותי, וסאונד. שימו לב שאלמודובר לא מועמד לפרס התסריט וגם לא להפקה (עליה מופקד בדרך כלל אחיו אגוסטין, שגם מופיע לא מעט בתפקידי אורח בסרטים האלו).

ים תיכון (Mediterráneo) – מרסל בארנה

סיפור שעל פניו נראה צדקני (למרות שהוא כנראה אמיתי לגמרי) יכול להפוך לסרט לא רע בכלל אם הוא ידע להתרכז באנשים שמניעים את התנועה הזאת, ולא במטרות של התנועה. במרכז "ים תיכון" נמצאת תנועה לא ממשלתית שנקראת "ידיים פתוחות" (Open Arms) שמטרתה להציל את חייהם של הפליטים הרבים שמנסים את מזלם במעבר לאירופה. חלק לא קטן מהפליטים נחשפים לסכנות חיים ממשיות בתהליך ההגירה, וכאן נכנס לפעולה הארגון שבמרכז הסרט.

גבר אחד ישב בבית יום אחד וצפה בחדשות. תמונה של גופת ילד שנשטפה אל החוף ביוון מזעזעת אותו ומניעה אותו להקים את הארגון הזה למטרות הצלה. לכאורה, מטרה נעלה. מסתבר גם שהגבר הזה, ביחד עם חבריו, נקלעו לאיזושהי שגרה, מציאות חיים אפורה ומדכדכת, והארגון הזה נותן להם טעם לחיים, מטרה מרגשת שמעירה אותם מחדש. ויש להם גם מלחמות פוליטיות, למרות שהארגון לא פוליטי.

אם הסרט ידע להיות קרוב לגברים האלו, יכול להיות שלא יהיה מדובר רק במנשר פוליטי. סוללת כוכבים התגייסה לסרט הזה, בראשם אדוארד פרננדז בתפקיד הראשי (שלוש פעמים זוכה פרס הגויה למשחק, בפעם האחרונה לפני שנתיים על "בזמן מלחמה"), אנה קסטיו (זוכת פרס השחקנית המבטיחה על "עץ הזית" של איסיאר בויין), וגם סרג'י לופז הוותיק ("יחסים פורנוגרפיים", "המבוך של פאן", בין היתר). Mediterraneo"ים תיכון" (טריילר) מועמד ל-7 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן (פרנדז), הפקה, צילום, מוסיקה, שיר מקורי, ואפקטים.

ליברטד (Libertad) – קלרה רוקט

הסרט האחרון ברשימת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הספרדית השנה הוא גם היחיד אותו כבר ראיתי. לצערי, גם התאכזבתי ממנו. סיפור התבגרות של נערה שנישואי הוריה במשבר. במהלך קיץ אחד, אותה הנערה נשלחת לבלות עם סבתה המגלה סימנים ראשונים של אלצהיימר, היא תפגוש חברה חדשה, ותעבור (או תהיה אמורה לעבור) חוויות התבגרות חדשות. למעשה, הסרט הזה מבטיח הרבה יותר ממה שהוא מקיים.libertad"ליברטאד" (טריילר) מועמד ל-6 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי ביכורים, תסריט מקורי, שחקנית משנה, שחקנית מבטיחה, וצילום.

אלו הם חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. סרט נוסף זכה למספר מועמדויות ניכר בלי להיות מועמד לפרס הגדול של הטקס, והוא:

חוקי הגבול (Las Leyes de la Frontera) – דניאל מונסון

דניאל מונסון הוא מהכוחות החדשים והעולים של הקולנוע הספרדי. לפני קצת יותר מעשור הוא כבש את פרסי הגויה עם "תא 211", סרט בית כלא מעולה בכיכובו של לואיס טוסאר. מאז מונסון ממשיך לעשות חיל, אם כי סרטיו מצליחים בעיקר בספרד, ולא מוצאים את דרכם אל מחוץ לשוק דובר הספרדית.

סרטו האחרון של מונסון, נדמה, על פניו, אנרגטי וסוחף (וגברי. מאוד גברי): סיפורו של סטודנט צעיר ומופנם המתאהב לראשונה בבחורה, והיא מושכת אותו אל תוך עולם של פשע, שודים, אהבות סוערות, וחיים סוערים עוד יותר. הטריילר מלא תשוקה (לאהבה כמו לסגנון חיים אנרגטי ומטורף), והסרט הזה אמנם לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא כן מסקרן אותי.

"חוקי הגבול" מועמד ל-6 פרסי גויה: תסריט מעובד, שחקן מבטיח, עיצוב אמנותי, תלבושות, שיר מקורי, ואיפור ועיצוב שיער.

בנוסף כדאי לציין שלפרס הסרט האיברו-אמריקאי מועמדים: "הסיאמיות" (הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה בארגנטינה רק לפני חודש), "שיר ללא שם" (פרו. ראיתי את הסרט. התאכזבתי), "הזאבים" (מקסיקו) ו"פסגת החלומות" (צ'ילה).

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: "שלום ולא להתראות" (הזוכה הגדול של פרסי הסזאר הצרפתי השנה. נרכש להפצה בישראל. יגיע מתישהו), "הגבר המושלם שלך" (הזוכה הגדול של טקס פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית השנה. גם הוא אמור להיות מופץ בישראל מתישהו. ראיתי. סרט יפהפה), "עוד סיבוב" (זוכה האוסקר מדנמרק), ו"צעירה ומבטיחה" (זוכה האוסקר על תסריט. סרט לא רע בכלל).

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-12 בפברואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s