המתרגמים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Les Traducteurs)

סידסט באבט קנודסן. איזו שחקנית מצוינת. באמצע הסרט יש לה מונולוג יפהפה. והיא מבצעת אותו נפלא. כמו שחקנית שבאה לאודישן, מקבלת טקסט שתלוש מכל קונטקסט, ומשתמשת באינטואיציה שלה כדי לתת למילים משמעות ורגש.

הבעיה היא שהסצנה הזאת באמת תלושה. היא נמצאת כאן לא כדי לתת עומק לדמות שלה, אלא כדי לתת תירוץ למה שקורה עם הדמות שלה בהמשך הסיפור. הנצלנות הזאת היא הסימפטום של הסרט הבעייתי הזה. כי הרי יש כאן דיון מעניין באמנות  – מכשיר רגשי שמבטא את עולמו של האמן, או מוצר צריכה שנועד לפרסום ועושר. אבל "המתרגמים", הסרט עצמו, שלכאורה צריך לצדד במסלול הרגשי כדי לגרוף לתוכו את הצופים, מתנהג בעצם כמו מוצר צריכה בעצמו.ל"מתרגמים" יש הנחת יסוד פשוטה, ועם זאת מבריקה למדי: קבוצה של אנשים סגורה בתוך בונקר. הם עושים שם עבודה שתניב להם משכורת נאה, אבל העבודה היא סודית, וכל קשר עם העולם החיצון אסור עד לסיום העבודה. ובכל זאת המידע דולף החוצה, ועשרות מיליונים של אירו בסכנה. מי הדליף? ואיך?

יופי של הנחת עבודה לסרט מתח. אבל אפילו בפאן הזה הסרט הזה עושה עבודה מסכנה. כבר בשלב הראשון של הסרט, כשהוא עדיין מתעסק בהנחת יסודות הסיפור, כבר אז העריכה חותכת לפלאש-פורווד בו מנהל העבודה מתיישב מול אותו אחד שגנב ומתעמת איתו. עוד לפני שהתגלתה הדליפה, כבר אז הסרט חושף שיש דליפה. בכך הסרט מונע את הדרמה שבגילוי. אולי יוצר הסרט חשב שממילא מי שיגיע לצפות בסרט הזה כבר ראה טריילר ו/או קרא עליו ביקורות, והוא כבר יודע שהמידע יוצא החוצה, אז בשביל מה לבנות מתח?  בנוסף, הסצנה הזו מצולמת כך שרואים רק את אותו מנהל עבודה, אבל לא רואים את האדם איתו הוא מדבר. המניפולציה ברורה ושקופה מדי. אז לא רק שאין מתח, גם הדרמה עשויה לא טוב. אותו אחד שעשה את זה מתגלה בערך באמצע הסרט, ולא בסופו. כך שהחצי השני של הסרט לא מתעסק ב"מי עשה את זה" אלא "איך עשה את זה", אבל זה כבר פחות מעניין, כי אין מתח, וגם אין כל כך דרמה.

"המתרגמים" הוא סרט שיש לו הרבה קלאס, והוא נראה נוצץ ומרשים למדי. טירה מבודדת ומפוארת בצרפת. עושר מנקר עיניים. שחקנים מפורסמים ובעיקר מצודדים למדי. אמביציה מקיפת עולם המגייסת לסרט צרפתי קאסט בינלאומי המדבר מספר רב של שפות. וזו בדיוק הצרה של הסרט – הוא הרי מדבר על עטיפות שיווק נוצצות, והוא אכן עוטף את הסיפור שלו בדיוק בזה, אבל אם הוא בא למחות על כך שאותן עטיפות מסתירות את לב היצירה שהן מוכרות, "המתרגמים" הרי עושה בדיוק את זה.

וכך ליווני יש רק צבע אחד (ציני), הספרדי מחוק למדי (אדוארדו נורייגה, פעם שחקן עולה בקולנוע הספרדי, מעורר רחמים בסרט הזה), אולגה קורלינקו משתדלת מדי להיות הצד הרגשי של הסיפור (ואף פעם לא אהבתי את השחקנית הזו), הגרמנייה לא קיימת בכלל, והדנית (קנודסן) – הסרט מתנהג כאילו הוא רוצה לתת לה חיים, אבל אלו הן בקושי 2 סצנות.

וכך מעשיית ה"מי עשה את זה" לא באמת מעניינת, כי לא ממש אכפת לי מאף אחד ומשום דבר כאן, וגם בגלל שבניית המתח פשוט לוקה בחסר, אז הסרט הזה אולי מאוד מנקר עיניים ומרשים בעיצוב האמנותי שלו, אבל כשמקלפים את אריזת המתנה המרשרשת הזאת, מגלים סרט מאוד חלש במנועים הדרמטיים שלו. סרט מאכזב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s