בשם האח: הביקורת

(שם הסרט במקור: Antigone)

אינטגרציה. פחחח… איזו בדיחה עצובה.סוף סוף הגיע לכאן הסרט הקנדי היציג של השנה שעברה. והיה שווה לחכות. זה הסרט שמציג כמה קנדה הראשונה לא יודעת מה לעשות עם קנדה השנייה. ההגמוניה לא מודעת בכלל לעוול שהיא עושה לאנשים שבצד הדרך. ואם המונחים האלו נשמעים מוכרים, זה לא במקרה. היחס למיעוטים, למהגרים, לשונים – בכל מקום על פני כדור הארץ – הרוב לא אוהב את המיעוט. מתנכל לו. מנסה לשנות אותו, לעקם אותו, להתאים אותו למוסכמות של הרוב. הצפונים, הלבנים, העשירים, מדגמנים חמלה, אכפתיות, אבל הם לא באמת מקשיבים לנשמה של האחר. הרי המהגרים הגיעו ממקום אחר, עם תרבות אחרת, שפה אחרת, מנהגים אחרים, מאכלים אחרים, תפיסה שונה של החיים – ובמקום לנסות ולשלב אותם בחברה המערבית, במקום לנסות ולקחת משם את האלמנטים היפים ולשלב אותם בתרבות המקומית המקובלת ובכך ליצור משהו חדש ומרגש, במקום לעשות אינטגרציה, מה שקורה הוא שהרוב הלבן מכריח את המיעוט להתנהג כמוהו, או שהוא יורק אותו וזורק אותו החוצה, חזרה למקום שממנו בא.

"אנטיגונה" הקנדי הוא עיבוד מודרני לטרגדיה היוונית הידועה. חסרון אחד בולט שיש בו הוא ההחלטה לקרוא לדמויות בקנדה של היום באותם שמות מהמחזה היווני שנכתב לפני יותר מ-2000 שנה. זה קצת מגוחך, כי זה קצת מוציא אותי מסיפור המעשה, מכיוון שהשמות האלו לא מקובלים בזמנים המודרניים של היום (לא בקרב המהגרים, ולא בקרב המקומיים), מה גם שבעצם אזכור השמות האלו הסרט שב ועושה כל הזמן הקבלה למקור, מה שקצת פוגם בחוויית הצפייה של כאן ועכשיו.

ועם זאת, זהו סרט עם עוצמה אפקטיבית מאוד. טרגדיה של משפחה של מהגרים שאמנם מתחילה בקצת חפיפניקיות (אירוע הירי לא מספיק מפורט מבחינת בימוי), אבל יש לסרט הזה במאית עם סבלנות, והיא בונה את הסיפור במדידות, עם מחויבות מרשימה לדמויות של המהגרים, מבלי להצדיק את הפשעים, ומצד שני, עם כתב האשמה חריף כנגד המעמד השליט שנצמד לכללים (אחד השוטרים אומר ממש בפירוש: אני רק ממלא פקודות), ואין לו שום חמלה כלפי האנשים החלשים.

והיתרון הגדול העיקרי של הסרט הוא השחקנית הראשית הנפלאה, נעימה ריצ'י. כמוסת רגש מרוכזת, מתנהלת במרחב כעמוסת כאב עצור, אבל כשהוא מתפרץ יש לזה כוח עצום. נחישות חסרת מעצורים יש לשחקנית הסוחפת הזאת, וביחד עם כמה החלטות בימוי ועריכה מעניינות (כמו כמה קליפים קצביים שבאים ברגעים מסוימים כדי לתת אתנחתא, כדי להרגיע לפני שעוברים לשיא הבא, ובעת ובעונה אחת הם מבטאים את הקול של המדוכאים) – הסרט הזה הוא רקוויאם לניסיונות השילוב של המהגרים בחברה המערבית. לפי "אנטיגונה" הקנדי, ההגמוניה נטולת אמפטיה אמיתית, וההגמונים לא באמת פותחים את הלב כדי לקבל לתוכם את אלו שבאים בשעריהם. וכך הסרט מסתיים בהחלפת מבטים נוגה בין גיבורת הסרט הטראגית למהגרת חדשה שמגיעה – גם גורלה לא יהיה טוב.

סרט חודר קרביים עם מסקנה עצובה. מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s