פסטיבל טרומסו 2022: מיס אוסקה

(שם הסרט במקור: Miss Osaka)

הסרט הוא מדנמרק, הוא מתחיל בדנמרק, ומהר מאוד מגיע לנורבגיה (למעשה, ממש לעיר שבה אני נמצא עכשיו, טרומסו), ואח"כ נוסע ליפן. יש לו הנחת יסוד מרתקת, ועיצוב אמנותי יפה. אבל יש לו יד מאוד לא בטוחה בבימוי, צילום שלא ממש יודע איך לתפוס את הרגע, עריכה מאוד מקרטעת, ושחקנית ראשית שלא ממש מספקת את הסחורה (אולי כי היא לא טובה, ואולי כי היא לא באמת קיבלה הדרכה ראויה מהבמאי).

הסיפור, בבסיסו, מעניין למדי, עם פוטנציאל רגשי לא מועט: זוג מדנמרק, הוא איש עסקים, והיא, אהם, חברה שלו (לא ממש ברור מה היא חוץ מ, אהם, חברה שלו) – הם נוסעים לנורבגיה לצורך עסקי. שלו. כבר מהתחלה ברור שהיא לא ממש מוצאת את עצמה בזוגיות הזו. שהוא איש עסקים, והיא החברה של האיש הזה. בת הלוויה שלו. ואז, במסעדה שבה אמורה להתרחש ארוחת העסקים (שלו) היא פוגשת אישה יפנית שנמצאת בנורבגיה. בין שתי הנשים נוצר קשר חברי כמעט מידי, והן נוסעות אל תוך הלילה הנורבגי למעין סדרה של שיחות (אני מניח שהבמאי, שהיה שותף גם לכתיבה, שאב השראה, לפחות תסריטאית, מההתחלה של טרילוגיית "לפני" של ריצ'ארד לינקלייטר). הסצנות קצרות מדי, השיחות מבולבלות מדי, מצולמות בצורה לא ברורה, עם חוסר בטחון בולט בהפעלת המצלמה כשצריך להתקרב או להתרחק בזום, העריכה חתוכה מדי, לא ממש נותנת למערכת היחסים הזאת להתפתח בצורה אורגנית, אבל ניחא.החלק המעניין של הסרט מתחיל כשהלילה הזה נגמר (שזה, בערך, חצי שעה לתוך הסרט). איזשהו אינסידנט בנהר גורם לכך שהבחורה הדנית נוטלת את זהותה של היפנית, עולה על מטוס ליפן, והולכת לעבוד במועדון הלילה שבה עבדה הבחורה היפנית. למועדון, אגב, קוראים "מיס אוסקה". זהו החלק שבו ישות אנושית פגועה (לא ברור ממה, אבל נגיד) מחפשת דרך לברוח מהחיים שלה, להיות מישהי אחרת, לחלום בשפה אחרת, בתרבות אחרת, ולו לזמן קצר. אישה צעירה לוקחת פסק זמן מהחיים כדי להחלים.

במועדון היא תופסת את מקומה של היפנית כמארחת, ולאט לאט לומדת את מנהגי המקום, מנהגי הנשיות של היפניות (לפחות את של אלו שעובדות כמארחות). היא יוצרת קשר עם המעריץ האובססיבי של אותה מארחת יפנית שנסעה לנורבגיה, ומצליחה לתפוס את מקומה, גם אם לזמן קצר. היא מוצאת משהו חדש. חלום חדש ומרגש.

אבל גם כאן הסרט מקרטע. כל פעם שהבמאי מרגיש שהוא צריך להסביר משהו, הוא שולח פלאשבק אל אותו לילה שבו שתי הבנות בילו יחד. אל קטע שיחה שמסביר את מה שהדנית עושה עכשיו ביפן. במקום לתת לדברים לזרום בצורה טבעית, הבמאי מוסיף תרגום בגוף הסרט לצופה הלא מאוד אינטליגנט. ויש גם אלמנט נרטיבי נוסף – איש העסקים הדני (זוכרים אותו? כי הסרט כמעט שכח) הולך למשטרה, מדווח על החברה הדנית שלו שנעלמה (הוא לא יודע שהיא נסעה ליפן. בזהות גנובה). יש בערך שתי סצנות מהחלק הנרטיבי הזה. לחלק הזה של הסיפור אין ממש נוכחות, ולא אפקט דרמטי.

ובסוף היא מבינה שהיא צריכה לעמוד מול המראה בעצמה, בזהות שלה, ולהתמודד עם מה שהחיים זורקים עליה. בעצמה. והיא אכן הייתה צריכה את פסק הזמן הזה במקום אחר, בזהות אחרת, כדי להגיע למקום הזה. אבל הסיפור מתפתח בצורה לא טבעית, עם זרימה מאוד מקרטעת של נראטיב, כך שיש כאן רעיון הרבה יותר טוב מהביצוע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל טרומסו 2022: מיס אוסקה

  1. סרט מעניין, התופעות של גנבת הזהויות מתרחשות גם אצלנו. איך אתה מתמודד עם הקור הנורווגי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s