פסטיבל טרומסו 2022: נס

(שם הסרט במקור: Miracol)

איך לעשות סרט ממש מצוין, ובכל זאת להוציא אותי מהאולם עם טעם לוואי

כבר אמרתי כמה פעמים שאני מאוד אוהב קולנוע רומני. ראדו ז'ודה הוא מהבמאים הטובים בעולם כיום לטעמי (סרט הפורנו הרומני הנהדר שלו אמור להגיע בשבוע הבא למסכים בישראל), אבל יש גם את ראדו מונטאן ("יום שלישי אחרי החגים", "אינטרגלדה"), אדריאן סיטארו ("כוונות טובות"), קאלין פטר נצר ("אנה אהובתי", "מדליית כבוד"), כריסטיאן מונג'יו ("4 חודשים, 3 שבועות, ויומיים"), ואלו רק כמה שמות. יש עוד. עכשיו אפשר להוסיף לרשימת המאסטרים הרומנים שם נוסף: בוגדאן ג'ורג' אפטרי.זהו הפיצ'ר השלישי של אפטרי, וב"נס" הוא מציג שליטה מופלאה בקצב הבימוי ובבחירה של דרך הצילום. רוב הסצנות מבוימות בשוטים ארוכים, לאו דווקא וירטואוזים, אבל עם סבלנות ואורך רוח המאפשרים לשחקנים להוציא את המיטב מהסיטואציה. יש כאן בימוי אדיר היוצר כמה סצנות חזקות מאוד, וסיפור שכל הזמן מסקרן אותי לדעת לאיפה הוא לוקח אותי.

"נס" הוא סרט בשני חלקים. בראשון הוא עוקב אחר יום גורלי של אישה צעירה (בת 19) שחיה במנזר ומבקשת ללמוד ולהצטרף למסדר הנזירות שבמקום. מסתבר שהיא נקלעה לסיטואציה המחייבת אותה להגיע אל בית החולים שבעיר. הדרך הלוך וחזור תעבור בפשע מחריד (והדרך שבה אפטרי מצלם את הפשע הזה היא מהרגעים הקולנועיים הכי מצוינים שראיתי בשנה האחרונה) שישאיר את אותותיו על הצעירה באופן בלתי הפיך.

החלק השני מספר על בלש המשטרה שחוקר את הפשע הזה (את הבלש מגלם במסירות סוחפת עמנואל פארבו, במאי בזכות עצמו. בפסטיבל חיפה האחרון ראיתי את "מיקאדו" המצוין שלו). וגם כאן אפטרי הולך בסבלנות עקשנית אחרי שלבי החקירה, חלקם מציגים משטרה לא הכי ישרה, וגם כאן מדובר בקולנוע מחשמל ממש, של שוטים ארוכים המאפשרים התפתחות סיפור מדודה ומשחק אדיר של כל המשתתפים.

אז יש במאי בשיא כושרו, משחק מצוין של כל הקאסט, תסריט שמפתיע מדי פעם בהתפתחויות שבו, ושיטת צילום המשולבת בדיאלוגים שנותנים הרגשה ריאליסטית חריפה שרק מצטרפת אל הרושם הקולנועי הגדול שיש פה.

ואז מגיע הסוף. ממש הסוף. חמש הדקות האחרונות. קורה שם משהו שממש הקפיץ אותי מהכיסא. אבל אז, הבמאי אפטרי עושה איזשהו טריק קולנועי ששולף אותי מהחוויה, ומשאיר אותי לגרד בראשי בתימהון. בשביל מה זה היה טוב. הסרט הזה כל כך מרשים בריאליזם החריף שלו, ואז, ממש לקראת הסוף, הוא מדגיש את היותו סרט קולנוע. אולי זה בגלל שהסרט הזה, עם כמה שהוא מרשים, לא באמת סגור על מה הוא רוצה להגיד. אולי זה סרט על ממסד דתי שכל כך מסור להתנהגות נאותה עד שהוא מוכן לטאטא אל מתחת לשטיח כל מה שבעיניו יהיה לא מוסרי, לא משנה מה המחיר ומי ייפגע; אולי זה סרט על כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי לגלות את האמת. ואולי נשאלת כאן השאלה האם כדי לנקום מעשה אכזרי במיוחד מותר להיות אכזרים בעצמנו?

איכשהו, עם תסריט שמתפתח בקצב מדוד ועם שליטה אבסולוטית של הבמאי, ועם כשרון אדיר של כל העוסקים במלאכה, איכשהו כנראה השאלה הכי גדולה שלא נענתה היא מה רוצים להגיד בסרט הזה, ואולי בגלל זה לא כל כך ידעו איך לסיים אותו, אז חמש הדקות האחרונות שולפות אותי מהחוויה. ועם זאת, עד אז, מדובר בסרט קולנוע מרתק, מרגש, מחריד (מהצד הטוב של המילה), המציג שם רומני נוסף של במאי שכדאי לעקוב אחריו. "נס" הוא סרט מצוין עם סוף מתסכל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s