הבריחה מפרטוריה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Escape from Pretoria)

כבר כמה שבועות מסתובב הסרט הזה בארץ, ובאופן יחסי הוא די מצליח. הטריילר שלו נראה לא רע, ובנוסף, אני גם די מחבב את דניאל רדקליף. מצד שני, לפני שהסרט הזה הגיע לכאן, לא שמעתי עליו בכלל. הוא לא הוקרן בשום פסטיבל שאני שמעתי עליו, ובאופן כללי הוא הגיע משום מקום. זה לא סימן טוב.

אז דחיתי קצת את הצפייה בסרט הזה, אבל בסופו של דבר מצאתי זמן גם בשבילו. לא רעיון טוב. מדובר, במקרה הטוב, בסרט מאוד בינוני.הדרך הכי טובה לביצוע עבודה מאוד גדולה ומורכבת היא שלב שלב. ביצוע חלק קטן, ואז החלק הבא, ואז זה שאחריו, בסבלנות, במקצועיות, עד שמסיימים ומשיגים את המטרה. זה החלק הטוב של הסרט. המעקב הסבלני אחרי שלבי הבריחה מהכלא. וכן, גם דניאל רדקליף מאוד משתדל לתת מעצמו, להיות נחוש ומסור למטרה (הבריחה מהכלא), תחת לחצים ופחדים יומיומיים.

אבל הסרט הזה מאוד טכני. המעקב הנרטיבי הוא אחרי שלבי תכנון וביצוע הבריחה, אבל אני לא יודע כמעט כלום על האנשים שבורחים, ולכן גם לא ממש אכפת לי מהם. באף רגע בסרט. אין ולו רגע אחד שבו הרגשתי חשש לגורלם, או אכפתיות בקשר למה שקורה להם.

זה מתחיל כבר בהתחלה, במעשה שגרם לכך שיכניסו אותם לכלא: הם פוצצו פצצה ש…מעיפה באוויר עלוני פרופגנדה. אם לא שמעת את המילה "אפרטהייד" בחייך, אז כדאי לקרוא קצת לפני שרואים את הסרט הזה, כי אין כאן באמת הסברים. וגם אז – אין כאן בכלל כניסה למאבק הפוליטי שבשמו הם נכלאו. זה הרי נדמה עונש לא מידתי – שנים ארוכות בכלא על חלוקת פלאיירים. הסרט הזה לא מסביר למה השלטון כל כך כעס, ולמה הם עשו את זה בכלל.

בתחילת הסרט רואים את דניאל רדקליף מנשק מישהי. שחורה. הדמות הזאת לא תחזור בהמשך הסרט. בכלל.

לצרפתי יש איזה עניין עם המשפחה. סצנה אחת של ביקור. זה מה שיש בסרט. זאת כל הדרמה האישית של הדמות הזאת. אין לי מושג מי זה, למה הוא נכלא, מה תפקידו במאבק הפוליטי, ולמה שיהיה לי אכפת ממנו בכלל.

ויש את הוגה הדעות המבוגר. הוא פה כדי לייצג את הצד השקול יותר, שנלחם במוח, מתנגד בעצם היותו, ולא פועל כדי להראות את התנגדותו, בניגוד לאלו שכן עושים עם זה משהו – ומנסים לברוח. גם כאן הקונפליקט כמעט ולא קיים. אין לי שום רקע על מה ולמה, לא פוליטי (מלבד מה שתקראו בוויקיפדיה), ולא אישי (אם מספרים לנו משהו על החיים הפרטיים של הדמויות, זה כל כך מעט שאין לזה השפעה רגשית בכלל).

אז מה שנשאר הוא טכניקה, שמוגשת כאן ברמה סבירה (עם כל בניית המתח הצפויה, הפרצופים המאיימים של הסוהרים, ופרצופי האימה של האסירים – הכול מאובן למדי, אבל יעיל בכל זאת), וגם ניסיון להעתיק / לגנוב / לחקות סרטים דומים והרבה יותר טובים (סצנת נגינת תקליט האופרה היא אולי ניסיון חיקוי לא מוצלח של סצנה מ"חומות של תקווה", ההרבה יותר טוב).

וכשמגיעים לסוף, אחרי שהסרט עוקב בסבלנות אחרי כל שלבי הסיפור, בכל זאת יש שם מעין אנחת רווחה. צל רחוק מאוד של קתרזיס. הסרט הזה מאוד לא מרגש, עם תסריט מרושל למדי, אבל איכשהו, עם הקצב הסבלני של הסרט הזה, יש שם משהו שנבנה, גם אם הוא טכני מאוד, וזהו הדבר שמאפשר את היציאה מהסרט עם הדהוד (מאוד רחוק) של רגש. סרט בינוני מאוד, אבל לא חסר ערך לחלוטין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s