פרסי דוד די דונטלו 2022: הזוכים

שלשום בערב התקיים ברומניה טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם. הטקס התחיל ב-20:00 שעון ישראל, והתמשך לכדי אירוע ארוך מאוד של קרוב ל-4 שעות. ב-22:45 שעון ישראל התחיל באיטליה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע האיטלקית. במשך כשעה עברתי בין שני מסכים – סיום הטקס הרומני, וצפייה בטקס האיטלקי.

צריך לומר שהשנה הייתי מעורב רגשית בטקס האיטלקי. לפני חודש התקיים בסינמטקים שבוע הקולנוע האיטלקי, וראיתי שם כמה סרטים, חלקם היו מהמועמדים המרכזיים לפרס הדוד די דונטלו. יותר מכך, אחד מהסרטים האלו השאיר אצלי חוויה כל כך משמעותית עד שאני בקלות מחשיב אותו לאחד הסרטים הכי טובים (אם לא הכי טוב) שראיתי בחודשים האחרונים. מאוד התרגשתי מ"פריקס אאוט" (כאן כתבתי עליו) , סרט גיבורי על בשואה (וכן, זה סרט שלקח על עצמו אתגר גדול. והוא עומד בו בגבורה). "פריקס אאוט" היה מועמד ל-16 פרסים. זה היה הסרט שרציתי שיזכה.

אבל היו גם סרטים אחרים. את רשימת המועמדויות סקרתי כאן.

את הטקס הנחו שניים: קרלו קונטי, איש טלוויזיה ותיק ומוכר (הרבה פעמים כשזפזפתי בין הערוצים, כשהגעתי לערוצים האיטלקיים תמיד ראיתי אותו באיזושהי תכנית אירוח / בידור), ועוד מישהו / מישהי בשם דרוסילה פויר. אני חשבתי שמדובר באישה טרנסית, אבל מקריאה מרפרפת באינטרנט הבנתי שבסך הכול מדובר בשחקן בשם ג'יאנלוקה גורי שזוכה להצלחה בשנים האחרונות כשהוא עוטה דמות של אישה בשם דרוסילה פויר. כאן, בטקס האקדמיה האיטלקית, הוא/היא בסך הכול עשה עבודת הגשת פרסים קורקטית, אבל היה גם רגע של משחק שבו הוא/ היא ניסתה לחקות את הנאום של צ'רלי צ'פלין מתוך "הדיקטטור הגדול" (באיטלקית), וזאת על רקע האירועים בחודש האחרון במזרח אירופה.

וגם עם תוספות שכאלו לליין אפ הרגיל, הטקס היה מכווץ ולא ארוך. הטקס ברומניה נמשך כמעט 4 שעות. הטקס האיטלקי נמשך פחות מ-3 שעות (כשעתיים וארבעים). היה קהל באולם, וכולם לבשו מסיכות (באיטליה זה כנראה עדיין באופנה…), אבל חוץ מזה, רוב האמנים הזוכים הגיעו לקבל את הפרס.

והפרסים התחלקו לכמה וכמה סרטים:

"אניו" (Ennio), סרט דוקומנטרי על, ובכן, אניו מוריקונה, בבימויו של ג'וזפה טורנטורה, זכה ב-3 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הדוקומנטרי, עריכה, וסאונד.

"צוחק מי שצוחק אחרון" (Qui Rido Io), סרט יפה על קומיקאי מתחילת המאה ה-20 שנקרא אדוארדו סקארפטה (כאן כתבתי על הסרט) זכה ב-2 פרסים: תלבושות, ולשחקן המשנה, שגם הוא נקרא אדוארדו סקארפטה (והוא אכן צאצא לאותה דמות שבמרכז הסרט).

"דה פיליפו" (I fratelli De Filippo), שמספר על ילדיו הלא חוקיים של אדוארדו סקארפטה, זכה בפרס אחד – למוסיקה (שנכתבה על ידי ניקולה פיובאני, שלעד ייזכר כמי שכתב את המוסיקה ל"חיים יפים" של רוברטו בניני).

"דיאבוליק" (Diabolik), סרט קומיקס מסקרן, זכה בפרס אחד – לשיר המקורי.

"אימא של הים" (L'arminuta), סרט שלא אהבתי, זכה בפרס אחד – לתסריט המעובד.

"הכלוב שבפנים" (Ariaferma), סרט כלא יפה, זכה ב-2 פרסים: לתסריט המקורי, ולשחקן.

"קיארה" (A Chiara), שמכל סרטים שהוקרנו בפסטיבל האיטלקי, דווקא זה הסרט שמופץ מסחרית (החל מהיום) בישראל, ודווקא את הסרט הזה לא ראיתי (אני אנסה להשלים). הסרט הזה לקח הביתה פרס אחד – לשחקנית הראשית בת ה-17 שמאוד התרגשה לקבל את הפרס.

"בלפסט" של קנת' בראנה זכה בפרס הסרט הבינלאומי, והילד מהסרט בא לקבל את הפרס.

ו"פריקס אאוט" (Freaks Out). להרגשתי האקדמיה האיטלקית מאוד העריכה את הסרט, ואכן חילקה לו כמה פרסים, אבל את הפרסים הגדולים היא שמרה לסרט אחר. אז "פריקס אאוט" לקח הביתה 5 פרסים: עיצוב אמנותי, עיצוב שיער, איפור, הפקה, ואפקטים.

וזה השאיר את הבמה לסרט שזכה בפרס הגדול של הערב…

sorrentino david di donatello 2022

"יד האלוהים" (È Stata la Mano di Dio). סרטו האישי ביותר של פאולו סורנטינו, שכבר הוקרן בישראל, ואני יצאתי ממנו חצוי – מעריך ואוהב חלקים מסוימים, וסולד מאחרים (כאן כתבתי עליו). האקדמיה האיטלקית החליטה שזה הסרט האיטלקי הכי טוב של השנה, והעניקה לו 5 פרסים: הסרט הטוב ביותר, בימוי, צילום, שחקנית משנה, ופרס הקהל הצעיר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s