דוקאביב 2022: 7 מונולוגים על זנות

איזה פספוס של סרט, בחיי.

היה יכול להיות כאן מסמך חשוב. משמעותי. מרגש. מטלטל. יצא משהו חלבי. מעניין, עם כמה דמויות שמסקרן אותי לשבת איתן לכוס קפה ולשמוע עוד, אבל היצירה הזאת, בגלל כמה בחירות קולנועיות לא נכונות להרגשתי, מפספסת אותי.לסרט הזה קוראים "7 מונולוגים על זנות". אני חשבתי שאני אראה 7 עדויות של נשים שהיו בזנות, או שהן עדיין בזנות. חשבתי שאני אראה אישה אחת יושבת מול המצלמה, מספרת את סיפורה, ואז עוד אישה, ועוד אחת. הסרט הזה נוקט בגישה אחרת – הוא מראיין 7 נשים במקביל. הסרט עורך סיפורים של 7 נשים במקביל, לא אחת אחרי השנייה. זאת גם הייתה יכולה להיות בחירה מעניינת, אם העריכה היתה יותר מדויקת. ראיתי לא מעט סרטים שמספרים כמה סיפורים שונים, ועורכים אותם במקביל ולא אחד אחרי השני. ועם זאת, מלאכת העריכה הייתה צריכה להיות הרבה יותר רגישה למה שקורה לכל אחת מהנשים. חלק מהנשים (למשל, זאת עם השיער הצבוע) נעלמות מהמסך למשך זמן ארוך מדי. כשפתאום חוזרים אליה חשבתי – אה, אצלך לא היינו כבר הרבה זמן.

במקרים שבהם העריכה בוחרת לספר את הסיפורים השונים במקביל ולא אחד אחרי השני נהוג (ורצוי, לטעמי. במיוחד בסרט כזה) לגעת בנקודות דומות בכל סיפור במקביל, ובכך לרגש אותי באופן שווה בסיפורים שונים. המילה "כיף", למשל, נאמרת כאן כמה פעמים מפי כמה בנות. זאת לא מילה שאנחנו נקשר באופן טבעי לזנות. אבל, מסתבר, שלעולם הזנות יש גם אספקטים של משיכה. העריכה של הסרט הזה הייתה צריכה לקבץ את כל רגעי הכיף מהסיפורים השונים ליחידה אחת מכווצת כדי שאני ארגיש התעלות לפני שמגיעים גם הרגעים הקשים יותר. בפועל, העריכה הרבה יותר עייפה, ובכלל, הסרט נדמה לי כמו אוסף סיפורים של נשים שעסקו בזנות, בלי כיוון מיוחד.

במיוחד בסיפורים שכאלו, חשוב לדעתי להישאר עם הנשים ברגעים הקטנים. הסרט הזה בורח כל הזמן אל צילומי סביבה. אני מבין שעניינים טכניים של עריכה מחייבים שימוש בצילומים חיצוניים (כדי לכווץ את הטקסט, לכוון אותו), אבל כאן צילומי הסביבה לוקחים את מירב זמן המסך. אני מרגיש שאני חייב את האישה שמספרת את הסיפור מולי, לראות את הפרצוף שלה ברגעים החשובים. יש את זה מעט מאוד כאן.

וזה נוגע גם, ובעיקר, לאחת הנשים, זאת שביקשה לא לחשוף את פניה. הסיפור שלה נחשף רק בקולה, ומהתמונות שהיא צילמה, ובהן היא לא נראית (כי היא מאחורי המצלמה). הרי יש כל כך הרבה שיטות של ראיון שבהן היא לא הייתה נחשפת: ראיון מצולם עם צללית המסתירה את פניה, או באנימציה, או עם שחקנית המשחקת את הטקסט שהיא אומרת (בסרט אחר בפסטיבל השנה היה בדיוק את זה) – חוסר היכולת שלי לראות אותה מונע ממני גם להרגיש אותה, את מה שקורה לה.

אז יש כאן כמה נשים שמספרות כמה סיפורים. הסיפורים כאן לא ערוכים נכון להבנתי, והסרט הזה, שהיה יכול להיות מרתק, מפספס אותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “דוקאביב 2022: 7 מונולוגים על זנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s