אמש (אמצע הלילה שעון ישראל) התקיים בקנדה טקס חלוקת פרסי האיריס של האקדמיה של קוויבק. לא צפיתי בטקס בעיקר בגלל הבדלי השעות, וכשקמתי בבוקר חיפשתי דיווחים על רשימת הזוכים. מסתבר שהיתה גם מחווה מרגשת לאחד הבמאים האהובים עלי בעולם, במאי שנפטר בשנה החולפת. הסרט שזכה בקטגוריה הדוקומנטרית, "כמו גל" (Comme une Vague), הוא סרט מוסיקלי שהופק על ידי ז'אן מארק ואלה ("קפה דה פלור", "מועדון הלקוחות של דאלאס", "שקרים קטנים גדולים"). מוסיקה היתה חלק חשוב מאוד ביצירתו של ואלה, כך שנדמה לי שזה אך טבעי שואלה יהיה מעורב בפרויקט שכזה. במאית הסרט אמרה בנאום התודה שלה: "אני חייבת להזכיר את ז'אן מארק ואלה, המפיק בפועל של הסרט שלי. ז'אן מארק ואלה, אין לך מושג איזו מתנה נתת לי בעזרה ובהפקת הסרט. רצית שכל העולם יראה את הסרט הזה. ז'אן מארק, חברי היקר, אוהבת אותך, אתה מאוד חסר לי".
את המועמדים העיקריים סקרתי כאן. עושה רושם שהאקדמיה הקוויבקית נפלה בקסמו של סרט אחד בעיקר, והוא:
"ציפורים שיכורות" (Les Oiseaux Ivres). אני מודה שממבט מרחוק נדמה לי שהסרט הזה דומה יותר לאופרת סבון מושקעת, ולא מאוד עמוקה, אבל אולי אני טועה. הסרט הזה מספר על בחור מקסיקני המחפש את אהובתו שברחה מאימת הקרטלים, ומגיע עד קנדה, שם אהובתו אמורה להיות. עד שימצא אותה הוא מתיישב בחווה קנדית ומתחיל לעבוד בעבודה חקלאית. במקביל הוא פוצח ברומן עם אשת בעל החווה.
הלן פלורן, הזוכה בפרס המשחק הנשי על תפקידה ב"ציפורים שיכורות", אמש בטקס
איתן 