שלום ולא להתראות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Adieu les Cons)

תסמונת "הכול בכל מקום בבת אחת"

כמה חבל. "שלום ולא להתראות", הזוכה הגדול של פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית בשנה שעברה, הוא אכן סרט מרשים מאוד, ואפילו יש בו לא מעט רגש, והרבה כוונה וחומר לסרט סוחף, אבל העבודה הכול כך מאומצת של הבימוי, הדאגה הכול כך מטורפת לאספקט הוויזואלי, מאפילה בהרבה רגעים על הרגש, לוקחת הרבה מאוד מתשומת הלב, וכך הסרט הוא אכן ממתק לעין, אבל פספוס ללב.

כי ל"שלום ולא להתראות" יש תסריט מבריק לטעמי. תסריט שקורא לרדוף אחרי האהבה גם, ואולי בעיקר, כשאת/ה נמצא/ת במצבים קשים. להעז ולאהוב גם בעולם קשוח. וכך התסריט מאפשר לגיבורת הסרט לעשות מעשה אוהב אחרון בחייה בעזרת אקט משעשע למדי אבל גם מלא לב, וגם הגבר שבמרכז הסיפור, גם הוא מקבל הזדמנות לאהבה, רגע אחד לפני הסוף.בנוסף, וזה כבר כמעט מובן מאליו, וירז'יני אפירה מתגלה שוב כאחת השחקניות הגדולות בדורה. עם כל סרט שאני רואה אותה אני רק מתאהב בה יותר. כאן היא נושמת לתוכה את הדמות הזאת, שמקבלת בשורת איוב סופנית, ובעקבותיה היא יוצאת למסע נחוש מאוד לעשות מעשה אחד אחרון של חסד. היא כולה פקעת של רגשות המגיבה גם לדברים המוזרים (ולרגעים גם משעשעים) המתרחשים סביבה, וגם נסחפת אל מעשי טירוף שהם גם מעשי אהבה. אלבר דופונטל, במאי הסרט, הוא גם השחקן הראשי, וגם הוא שחקן לא רע בכלל, לגמרי עומד בסטנדרט הגבוה שמציבה אפירה.

דופונטל, כבמאי, עובד קשה מאוד כדי ליצור את החגיגה הוויזואלית הזאת, קשה מדי, אבל יש שם גם רגעים מרגשים כשהוא עובד בצורה הרמונית מופלאה עם מוסיקה, וברגעים קצרים שמדמים סרט אילם גם בתוך הטירוף הכללי.

אבל דופונטל, שכבר ביים כמה סרטים בחייו, מנסה בכל כוחו לשלב את הקומי עם הרגשי. וכאן זה לא תמיד עובד. התזמון של העיוור נהדר, והרגעים איתו אכן מצחיקים בקול רם, אבל הטיימינג הקומי של הבימוי הפעם לוקה מאוד בחסר, וכך, למשל, מעמדי הכיסא הריק בתחילת הסרט נדמים מאולצים מאוד, כמו גם הרגעים הלא מעטים שבהם כל הבירוקרטיה הצרפתית טועה בשמה של הדמות הראשית, ובכך הוא הופך את כל הפקידים למיניהם לדמות אחת שטוחה חסרת לב וחסרת פנים. מסע רגשי שכזה צריך קונטרה ראויה אל מולו, ולא ליצנים מטופשים שכאלו.

וכך העבודה המאוד מאומצת של הבימוי לוקחת הרבה יותר מדי תשומת לב אליה, והשילוב של הקומי והדרמטי כאן לוקה מאוד בחסר, אבל התסריט היפה והמשחק הנהדר של השחקנים הראשיים בכל זאת מחזיקים אותי בעניין, כך ש"שלום ולא להתראות" הוא סרט יפה, אבל הרבה פחות טוב ממה שהוא היה יכול להיות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s